לדפוס המוכר, בן עשרות שנים, של אלימות ישראלים כלפי פלסטינים בגדה המערבית, "השתוללות יחידים", מטרה ברורה ומוצהרת: לגרש פלסטינים מהמרחב הציבורי והפרטי שלהם, ואז להשתלט על עוד דונם ומעיין ועוד בור מים.

 דו"ח של ארגון "בצלם", "בשליחות המדינה", מחשב את היקף השטחים, שאלימות שיטתית של תושבי תשעה מאחזים והתנחלות אחת הצליחה לחסום בפני פלסטינים, במדגם של חמישה אזורים בגדה. מדובר בכ–28 אלף דונם. להערכת "רב־המיישבים" זאב חבר, מזכ"ל "אמנה", השטח שכ–150 מאחזים וחוות בודדים הצליחו להשתלט עליו הוא כ–200 אלף דונם — כפול מהשטח הבנוי של כל ההתנחלויות.

עד כמה קדושה המטרה מלמדת העובדה, שתקיפת פלסטינים דוחה שבתות וימי חג. התקיפות כוללות גדיעת עצי זית ושריפתם, הצתת מסגדים וניתוץ מכוניות, רעיית צאן "יהודי" בשדות ובמטעים של פלסטינים, גניבת יבול, שליחת רחפנים לרגל אחר פלסטינים, תקיפת מוסקים ורועים על ידי שיסוי כלבים, יידוי אבנים וירי חי.

דפוס זה, של אזלת יד מצד רשויות החוק והסדר לנוכח אלימות המתנחלים והתרבות המאחזים, מוכיח שאין מדובר בכשל ביורוקרטי. לו רצה הממסד הפוליטי והמשפטי הישראלי, הוא היה מוצא דרכים לשים קץ לטרור של פורעים יהודים. ההסבר לאזלת היד פשוט, כפי שמסביר דו"ח "בצלם". מדובר במטרה אחת, משותפת לממסד הישראלי ולמתנחלים: להשתלט על כמה שיותר שטח פלסטיני בגדה ולדחוק את הפלסטינים למובלעות צפופות ומנותקות.

ישראל הרשמית עושה זאת על ידי הכרזה פיקטיבית על שטחי אש ושמורות טבע, הנצחת הקטגוריה המגבילה של שטח C , איסור על פלסטינים לבנות, לפתח, להתחבר לרשתות המים והחשמל, הריסת מבנים ובורות מים, ניתוק צינורות מים.

קהילות פלסטיניות רבות התעקשו והצליחו להמשיך לחיות על אדמתן למרות התנאים הקשים שישראל כפתה עליהם. אבל תקיפות המתנחלים החמושים, בהגנת הצבא ובחסינות שמערכת המשפט נותנת להם, מצליחות במקום שנכשלו בו האיסורים הרשמיים: פלסטינים חדלים להגיע לאדמותיהם, ואפילו עוזבים את בתיהם. ועוד יד התוקפים נטויה.

נחוצים כוחות אדירים ותחושת בהילות של ישראלים והקהילה הבינלאומית כדי לבלום את המגמה המתחזקת של נישול וגירוש, שמתווים המתנחלים בשיתוף פעולה עם הממסד הישראלי. אדישות החברה הישראלית האזרחית כמוה כהסכמה ותמיכה, ומחירן יהיה כבד מאוד.