"לא ניתן להצביע על רשלנות של מי מהחשודים" — טענה זו עלתה ברוב תיקי החקירה שסגרה הפרקליטות של ישראל נגד מעורבים בתאונות העבודה באתרי חברת "אלקטרה בנייה", שהביאו למותם של עשרה פועלי בניין בשנים 2015–2018.

הריטואל קבוע: תאונה, חקירה, סגירת האתר לימים בודדים וחזרה לעבודה. משפחות שמונה מההרוגים כבר לא יזכו לצדק, ושתיים אחרות עדיין ממתינות להכרעה בתיק.

יש להניח שאם העובדים בענף היו משכבות חברתיות חזקות ומקושרות, ובעיקר יהודיות — והרי רובם ככולם אזרחים פלסטינים ואזרחים זרים — הטיפול בתיקים הללו היה מואץ ויעיל יותר. אומנם מאז שנפתחו תיקי החקירות הללו ננקטו צעדים שונים לשיפור ההתנהלות בחקירות הפליליות, ואף הוקם מפלג ייעודי במשטרה לנושא, אך המצב כמעט שלא השתפר.

על פי נתונים שנמסרו ממשרד המשפטים במענה לבקשת חופש מידע של "הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה" ו"התנועה לחופש המידע", ב–2020 הוגשו תשעה כתבי אישום בגין גרימת מותם של עובדים בתאונות עבודה בענף הבנייה, לעומת ארבעה כתבי אישום ב–2018. הגם שמדובר בגידול יחסי משמעותי, עדיין מדובר בשבריר מכלל התאונות הקטלניות בענף, שרובן נגרמות בשל רשלנות מעסיקים בשמירה על בטיחות עובדיהם. בממוצע נהרגים 45 פועלים בשנה בענף הבניין. השנה נהרגו 34.

שיפור הטיפול הפלילי מחייב גם שינוי חקיקתי, שירחיב את היקף האחריות לבטיחות באתרי בנייה לגורמים ובעלי תפקידים נוספים ובכירים. במצב הקיים, גם במקרים המעטים שבהם מוגשים כתבי אישום, הנאשם היחיד כמעט תמיד הוא מנהל העבודה באתר, ועיקר האחריות המשפטית לבטיחות מוטלת עליו.

טיוטת תקנות מתקדמת להנהגת שינוי זה מוכנה זה יותר משנה. על שרת הכלכלה לחתום עליה בהקדם, ולהביאה לאישור ועדת העבודה והרווחה. מעבר לכך, המצב מחייב התגייסות מיידית של פרקליט ישראל, ושילוב בין הפרקליטות למשטרה בכל הקשור לחקר התאונות ובעיקר בתעדוף שלהן. רק כך תושג הרתעה מפני הפקרת בטיחות העובדים, ואנשים לא ימשיכו ליפול אל מותם.

זה לא רק אלקטרה. הזלזול המתמשך של ישראל בחייהם של עובדי בניין, שרובם אינם יהודים, הוא מחפיר.