זה 14 שנה הישראלים רשאים לעבור בין ספקי התקשורת ובתוך כך לשמור לעצמם את מספר הטלפון הפרטי. רק למגזר אחד בישראל טרם הגיעה ניידות המספרים, שנכנסה לתוקף ב–2007. ישראלים מהציבור החרדי, שבמצוות רבותיהם משתמשים בטלפון "כשר" — מכשיר וקו שהגישה לאינטרנט ולרשתות חברתיות חסומים בהם — אינם יכולים לנייד את מספרם לחברה אחרת.

ההסדר הכובל הזה אינו חוקי, והוא מאפשר לרבנים לצמצם את גישת בני הקהילה החרדית למידע חיצוני. זאת ועוד, בגיבוי שקט של חברות הסלולר ושל שרי התקשורת הקודמים נחסמו קווי הטלפון ה"כשרים" לא רק לאינטרנט, אלא גם לרשימה סודית של מספרים שקבע "ועד הרבנים לענייני תקשורת" — ובהם גם מוקדי מידע ממשלתיים ומספרים של מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית.

שר התקשורת יועז הנדל (תקווה חדשה) מקדם מדיניות לתיקון המצב ולהשוואת זכויותיהם של החרדים. כמובן, כל צרכן תקשורת יכול להחליט בעצמו אם הוא בוחר לחסום את מכשיר הטלפון שברשותו לאתרים ולשאר שירותים, ואף לרשת האינטרנט כולה. כבילת מי שרכשו קו "כשר" למספר בעל קידומת קבועה, מניעת יכולתו לנייד את המספר לספק אחר ומניעת נגישות לרשת — כל אלה מספקות לרבנים מנוף לחץ על מי שמעוניין להישאר בתוך הקהילה אך בד בבד להתחבר גם לעולם שבחוץ.

כוונתו של הנדל להשוות את זכויותיהם של הצרכנים החרדים הבהילה את הרבנים, ושלא כהרגלם הם סרו ללשכתו והתריעו מפני ה"שמד הרוחני" שמעוללים הסמארטפונים והאינטרנט. חששם מוצדק — שכן גישה ישירה לרשתות תקשורת אכן מערערת את השליטה הבלעדית של הרבנים בחסידיהם בקהילה החרדית.

בפגישתם עם הנדל לא ניסו הרבנים להסביר מדוע ההחלטה לגשת למידע אינה יכולה להיות בידי חסידיהם. מזה בדיוק הם חוששים. אם תינתן לחסידים הברירה ולא יהיה עליהם עוד לחץ להחזיק במספר "כשר", יש להניח שהם יבחרו להתחבר אל העולם.

על הנדל לא להתקפל בשל לחץ הרבנים, כי מדובר בעיקרון ממלכתי בסיסי של שוויון זכויות ואכיפה אחידה של החוק. הגישה החופשית של הציבור החרדי למידע תסייע להם לקבל החלטות מושכלות על חייהם, לפי בחירתם ובלא כל כפייה.