מוסד ועדות הקבלה הוא מנגנון מפוקפק, המאפשר ליישובים קהילתיים והרחבות קהילתיות במושבים ובקיבוצים לסנן את אלו המבקשים להתגורר בהם. חוק ועדות הקבלה, שהתקבל בכנסת בשנת 2011, הגביל את השימוש בהן ליישובים בנגב, בגליל ובגולן, שהאוכלוסייה בהם אינה עולה על 400 משפחות.

כעת, במקום להעביר מן העולם מוסד זה, המאפשר עדיין פתח נרחב לאפליה, החליטה שרת הפנים איילת שקד להרחיב אותו ליישובים שבהם מתגוררות עד 700 משפחות. כך יוכלו היישובים ליהנות מהטוב שבכל העולמות: גם לשגשג על אדמות ממשלה — וגם לשמור על ההומוגניות החברתית־הכלכלית המאפיינת אותם ולהוריש אותה. לא מדובר בקהילתיות אלא בפריווילגיות.

אי אפשר לנתק את ההתגייסות של שרת הפנים להרחבת מנגנון ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים ממחויבותה האידיאולוגית למפעל ההתנחלויות. בתחומי הקו הירוק מאפשרות הוועדות, דה פקטו גם אם לא דה יורה, אפליה על בסיס דת, לאום ורקע חברתי־כלכלי. מעבר לקו הירוק רק יהודים נהנים וייהנו מהזכות להרחבות בנייה. לא במקרה מעדיפים המתנחלים לכנות עצמם מתיישבים, ממשיכי דרכם של חברי הקיבוצים והמושבים.

הרטוריקה של שקד מגויסת לביסוס נרטיב שקרי זה. את הניסיון המוגבל להסדיר את הבנייה ב"התיישבות החקלאית" היא לא מתביישת לכנות "הספר הלבן". המסר ברור: גם היום, כמו לפני קום המדינה, ממשיכים להגביל יהודים שרוצים להתיישב בארץ ישראל — בתוך הקו הירוק או מחוצה לו, זה לא משנה. ואולי שקד היא בכלל גלגול עכשווי של המחתרות הנלחמות בשלטון הבריטי. כך היא מבקשת לבטל את ההגבלה על מכסת הבנייה החדשה במושבים ובקיבוצים, כמו גם לכלול אותם ברפורמה המתגבשת של פיצול הדירות. זו עתידה לאפשר לבעלי בתים להגדיל את השטח הבנוי שברשותם ולפצל אותו, בהליך מזורז, ליחידה נפרדת.

ביישובים של מאות משפחות — שאינם שונים מכל פרבר אחר — אין צורך בסלקציה משפילה שכרוכה בוועדת קבלה. אפשר גם לשער מה תהיה עמדת שקד בעתיד הלא רחוק, כאשר יותר יישובים יגיעו לרף החדש של 700 משפחות ויבקשו פעם נוספת להתרחב. השיטה ידועה: עוד דונם, עוד משפחה "משלנו", פחות "אחרים".

"אם נודה באמת, כנראה שהיישובים לא יבטלו את ועדות הקבלה שלהם", אמרה שקד. זוהי פרקטיקה מוכרת היטב: במקום לבטל את האפליה, מכשירים אותה, מדור לדור. חברות אחרות בקואליציה צריכות לבלום יוזמה מסוכנת זו.

אילת שקד ערמומית ונחושה בהשגת מטרותיה.לא זוכרת שיזמה חקיקה או עשייה שמאחוריה המטרה לפגוע בפליטים, בערבים ולסייע למתנחלים. מטרת העל שלה למרוט את כנפי מערכת החוק. בחלק היא הצליחה.

בודאי שיש לשקול את נושא ועדות הקבלה אל מול שיקולים אחרים, אבל לא מדובר כלל בפריבילגיות אלא בפירוש בקהילתיות. אנשים רבים שמתיישבים במרחב הכפרי סבורים שהם באו לשכונה של עיר עם בתים צמודי קרקע, ושהמועצה האזורית היא בעצם העיריה שלהם, ולא היא. הדלילות היחסית של האוכלוסיה, וחוסר האפשרות לגבות מיסים גבוהים יותר, יוצרת מצב שתושבים נדרשים להשלים מכיסם על מנת לקיים רמת שרותים סבירה. גם תרבות חינוך ורווחה בנויים הרבה יותר על התנדבות מאשר על נושאי משרה בשכר. אם אין הסכמה בסיסית בין התושבים על השרותים הציבוריים ועל תרבות חינוך וכו', לא ניתן לקיים ביישוב רמת חיים טובה. זו המשמעות של קהילתיות ומכאן הצורך בהומוגניות. אינני בא לטעון שזה גובר על ערכי שוויון, רק שיש בזה ערך.

היא הרי מזרחית, עיראקית במקור. עם עובדות אלה, עוד פחות ברור למה היא עושה את האפליה הזאת. אולי כי היא חושבת שזה יהיה גם לטובתה בבוא העת, כאשר תרצה לחזור לקיבוץ של בעלה מתי שהוא?