שטחים כבושים הם שטחים כבושים וסיפוח הוא סיפוח, גם אם מדובר ברמת הגולן וגם כשלתוכנית הסיפוח קוראים "תוכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית בת קיימא".

הממשלה  של ישראל קיימה ישיבה "חגיגית" ברמת הגולן, במטרה לאשר תוכנית בנייה שנועדה להכפיל את מספר התושבים שם עד סוף העשור. אוכלוסיית רמת הגולן מונה כיום כ–52 אלף. כדי להשיג את היעד הדמוגרפי, נדרשת בנייה מאסיבית שתספק מגורים לריבוי המלאכותי המתוכנן. ואמנם, לפי התוכנית עד 2026 ישווקו במועצה האזורית רמת הגולן ובקצרין כ–7,000 יחידות דיור. בנוסף, הממשלה תאשר הקמת שני יישובים חדשים, אסיף ומטר. וכדי שלעשרות אלפי התושבים החדשים תהיה פרנסה, צריך להקים אזורי תעשייה, מסחר ותיירות, ואפילו מתוכננים כמה פרויקטים סולאריים גדולים, בהם הקמת שדה סולארי באזור.

יש לקרוא לדברים בשמם. מדובר בפרויקט ריבוי אוכלוסין מלאכותי, שמטרתו להעמיק את האחיזה הישראלית בגולן, וליצור מציאות בשטח שתקשה על מנהיגים עתידיים שישקלו לנהל מו"מ מדיני על חבל ארץ זה. כדי לזרז את התהליכים, משרד ראש הממשלה מעוניין להקים "ועדה מיוחדת" עם סמכויות של ועדת תכנון מקומית ומחוזית, אבל בלי נציגי ציבור כמקובל בוועדות התכנון האחרות. מדובר בפרויקט ליהוד הגליל. כמו מפעל ההתנחלויות.

הטענה שהגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל, לא משנה את העובדה שמדובר בשטח כבוש המוחזק בניגוד לחוק הבינלאומי ולעיקרון העומד ביסוד החלטת האו"ם 242, ולפיו רכישת שטחים באמצעות מלחמה אינה קבילה. גם אם הישראלים מכנים את תושבי הגולן מתיישבים, מדובר במתנחלים. גם אם הגולן יפה, ובחרמון יש שלג לבן, הוא עדיין שטח כבוש. גם אם שדונלד טראמפ "נתן" לבנימין נתניהו ב"מתנה" את ההכרה האמריקאית בריבונות הישראלית בגולן — כל זה לא משנה את העובדה שמדובר בשטח כבוש.

אלא שעד כה ההתנגדויות היחידות שנשמעו לתוכנית הן על רקע איכות הסביבה (אכלוס בלתי מבוקר יפגע במרחבי הטבע) והתכנון (הקמת יישובים חדשים תפגע בתוכניות לחזק יישובים עירוניים כמו קצרין וקריית שמונה הסמוכה לרמת הגולן), ואפס התנגדות על רקע מדיני. זה בדיוק הקול שצריכה להשמיע מרצ. אל לשרי מרצ לתת יד להרחבת ההתנחלות בגולן הכבוש.