רק בממשלה החיה בהכחשת המציאות — כלומר, של הכיבוש והשליטה הצבאית על עם אחר שהיא מתחזקת יותר מחצי מאה — אמירה בנאלית כמו זו של השר ל"ביטחון פנים", עמר בר־לב, מתקבלת בשאט נפש ומעוררת פולמוס ציבורי.

בר־לב נועד עם המשנה לשר החוץ האמריקאי, ויקטוריה נולנד, והיא אמרה לו, שמשרד החוץ בארצות הברית עוקב אחרי אלימות המתנחלים. בר־לב השיב לה, כי ישראל "רואה בחומרה" אלימות המתנחלים וציין שהוא פועל למיגור התופעה.

הדבר היחיד החוטא לאמת בדבריו הוא, שישראל "רואה בחומרה" את אלימות המתנחלים. עד כה, ממשלות ישראל הקלו ראש באלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים והתירו את דמם, רכושם ואדמתם. אך לא על זה יצא קצפם של נציגי המתנחלים בממשלה, לרבות העומד בראשה.

הראשונה שזיהתה הזדמנות לעשות קמפיין פוליטי על גבו של בר־לב היתה איילת שקד. שקד תקפה בטוויטר: "התבלבלת, המתיישבים הם מלח ישראל, ממשיכי החלוצים מהעמק ומההר. האלימות ממנה יש להזדעזע היא עשרות מקרי זריקות אבנים ובקבוקי תבערה על יהודים שקורים מדי יום — רק בגלל שהם יהודים".

שקד משקרת. המתנחלים אינם ממשיכי דרכם של "החלוצים", והאלימות כלפיהם בשטחים איננה "רק בגלל שהם יהודים". הניסיון לתאר את הסכסוך הישראלי־הפלסטיני כחלק מאנטישמיות — תוך כדי התעלמות מהכיבוש, מההתנחלויות, מהשליטה הצבאית והאלימות הגואה — הוא שכתוב היסטורי מניפולטיבי.

גם השר לשירותי דת, מתן כהנא, הציג את האמת כשקר. "עצוב לראות שאיש ביטחון עתיר ניסיון ושנים מקבל נרטיב שקרי וכל כך מעוות", צייץ וביקש מבר־לב לחזור בו. לחזור בו ממה, בדיוק, מהאמת? אבל למה להלין על שר בממשלה כשהעומד בראשה, נפתלי בנט, מפגין נאמנות להתנחלות ולא לאמת.

אלא שההתכחשות לאמת לא תעלים אותה: ב–2021 תועדו 135 זריקות אבנים לעבר פלסטינים, לעומת 90 ב–2019, ו–250 מקרי אלימות נוספים, לעומת 100 ב–2019. חלה גם עלייה במספר מקרי האלימות נגד כוחות ישראל: מ–50 ב–2019 ל–60 בשנה האחרונה. יש לטפל בתופעה זו במלוא החומרה, בלי לשכוח את התמונה הגדולה: מפעל ההתנחלות הוא מראשיתו מפעל בלתי חוקי, שכל הישגיו בהפרת חוק, גניבת קרקע ומאמצים לסלק מהשטח אוכלוסייה פלסטינית, בכל דרך.