שוב הגיעה לשולחן ועדת השרים לענייני חקיקה ההצעה, בהובלת שרת הפנים איילת שקד, להרחיב את חוק ועדות הקבלה. מדובר בחוק שעבר בממשלת נתניהו ב–2011, והיה דוגמה בולטת ביותר לחקיקה הפוגעת בערכים דמוקרטיים ובשוויון.

החוק הנוכחי מאפשר ליישובים קטנים לסנן את המועמדים שמעוניינים לרכוש בית, ולעתים רק לשכור בית, באמצעות ועדת קבלה. לוועדות אלה סמכויות לחטט בחייהם הפרטיים של המועמדים, ולדחות אותם בכמה עילות. אף כי החוק הקיים כולל פסקה האוסרת על אפליה, הוא מכיל עילה הסותרת זאת בפירוש: המועמד "לא מתאים למרקם החברתי־תרבותי של היישוב". או במילים פחות מכובסות, שייך לקבוצה מסוימת שאותה מבקשים אנשי היישוב להדיר — פלסטינים, להט"בים, מזרחים, אמהות יחידניות ועוד. במהלך החקיקה, שיו"ר הכנסת אז, ראובן ריבלין, התנגד לה, תוחמה תחולת החוק ליישובים המונים עד 400 משפחות, וכן הוא הוגבל לנגב ולגליל בלבד. הטענה של מצדיקיו היתה, שהוא חיוני לשמירה על אופיים של היישובים הקהילתיים הקטנים באזורים אלו.

והנה כעת מבקשים המציעים להחיל את החוק גם על יישובים שבהם "שווקו עד 600 מגרשים לבניית קבע", דבר שירחיב את תחולתו ליישובים רבים נוספים, אף מעבר ל–600 משפחות. גם מספר האזורים שבהם יחול החוק יגדל, ויכלול חבלי ארץ שבהם לא התקיימו ועדות קבלה כלל בעשר השנים האחרונות. הטענה שיישוב שבו 400 משפחות הוא יישוב "קהילתי קטן" לא היתה משכנעת מִלְּכַתְּחִלָּה. ההרחבות הללו מוציאות את האמת אל האור: מדובר בהדרה, גזענות ואֶליטיזם, תוך רמיסת כבוד האדם של המועמד.

חוק מזיק זה לא רק נותן גושפנקה חוקית לגזענות, אלא אף מעודד אותה, שכן גם מי שלא מחזיק בעמדות גזעניות, ברגע שניתנת לו הסמכות לסנן ולבחור את שכניו, יש סבירות גדולה שבמבחן התוצאה יבחר בדומה לו וידיר את השונה ממנו, גם אם לא מתוך כוונה רעה. אסור להרחיבו ליישובים נוספים. לא לשם כך הוקמה ממשלה שכוללת מרכיבים ליברליים, ואף שותפה שמייצגת את החברה הפלסטינית.

ועדות הקבלה הוקמו במטרה לא לאפשר לפלסטינים לגור בהן. ועדות הקבלה נצלו את מעמדן ולא קיבלו אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך, להט"בים, ויהודים מעדות מסוימות. בקיצור נעשתה סלקציה.