קשה לחשוב על סוף מביש יותר ל"פרשת דרעי" — פרשה שנמרחה באיטיות על פני שש שנים תמימות ובשנים האחרונות נהפכה לסימן ההיכר של הפרקליטות בכל הנוגע לתיקים ציבוריים.

יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, החשוד בשלוש עבירות מס בגין מכירת נכס בגבעת שאול ובשני מקרים של קבלת הכנסות בלא דיווח, חתם על הסדר טיעון. בהסדר הטיעון הוא הודה בביצוע עבירות מס, שילם קנס לקופת הממשלה ולא קיבל עונש מאסר בפועל.

אלא שכל זה מתגמד לעומת קומבינת הטיעון האמיתית שסידר לו סנגורו עו"ד נבות תל צור. זה הצליח להוציא מהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מסלול עוקף קלון: דרעי יתפטר מהכנסת, ובזכות התפטרותו יתייתר הצורך לקבוע אם דבק קלון במעשיו. קלון ועונש של שלושה חודשי מאסר בפועל לפחות היו מרחיקים אותו שוב מהזירה הציבורית לשבע שנים. במילים אחרות: בחסות מנדלבליט דרעי אולי יבטיח לעצמו כרטיס כניסה לכנסת גם לאחר סבב הבחירות הבא.

לא מתקבל על הדעת שאפשר לעקוף את הקלון בעזרת טריק פורמלי שמרוקן את המושג מתוכנו. בכך מנדלבליט מסמן לאנשי ציבור שגם הקלון אינו אלא מונח משפטי ריק, ולא פגם מוסרי המעיד על בעליו. במובן זה מנדלבליט תורם להשחתת הנורמות הציבוריות. הדבר חמור שבעתיים במקרה של דרעי, שכן מדובר בעבריין מורשע. דרעי כבר ריצה עונש מאסר לאחר שהורשע בעבירות רבות בהיותו שר הפנים — ובהן שוחד, מרמה והפרת אמונים — ולאחר כמה שנים חזר לפוליטיקה.

מנדלבליט מראה שהוא עקבי ביחסו המקל לאנשי ציבור שהסתבכו עם רשויות החוק. דבר זה בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר כאשר הראה נכונות להגן על זכותו של נאשם בפלילים להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה. וכעת מנדלבליט התגייס להבטיח את זכות הכניסה של עבריין סדרתי לבית המחוקקים. הציבור, כבכל פעם שאיש ציבור חותם על הסדר טיעון, יצטרך לשפוט בעצמו. בהעדר משפט, במצב של קיטוב פוליטי מחד גיסא ובתקופה שבה גדל חוסר האמון במערכת המשפט מאידך גיסא, יש להניח שהציבור ישפוט על פי פוזיציה פוליטית: מי שתומך בדרכו של דרעי יראה בו זכאי, ומי שמתנגד לה יחשוב שהוא יצא בזול.

מכל מקום, אי אפשר שלא לחשוש שכל זה אינו אלא קדימון לעסקת טיעון דומה שאולי תתגבש עם יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. במצב כזה יישאר הציבור בלי תשובות ברורות דיין בהליך המשפטי החשוב ביותר שהיה בישראל בעשורים האחרונים. עסקת הטיעון עם דרעי, היא קלון על מנדלבליט.