מתנחלים עלו שוב, בחסות הצבא של ישראל, להתנחלות ה"מפונה" חומש שבגדה המערבית. תחת ההפגנה המתריסה הזאת, צריך היה לאפשר סוף סוף לבעלי האדמות של חומש, איכרים מהכפר בורקה, לחזור לאדמתם שהיא רכושם הפרטי זה דורות. כל עוד זה לא יקרה, והמתנחלים בגיבוי הממשלה והצבא של ישראל ימשיכו בתעלוליהם, קיום ישיבה בחומש או כל דבר אחר, תמשיך חומש להיות מוקד של עוול ושל שפיכות דם.

בשנת 1978 נתפשו האדמות בטענת "צרכים צבאיים" שנהפכו עד מהרה לצורכי המתנחלים לשם הקמת התנחלות. באוגוסט 2005 פונתה חומש כחלק מהחלטות ממשלת ישראל בדבר ההתנתקות. אבל אדמותיה לא הוחזרו מעולם לבעליהן ואלו לא הורשו אפילו להתקרב אליהן לביקור. ב–2013 הורה בג"ץ לשלטונות ישראל לבטל את צווי התפיסה והסגירה של השטח בפני הפלסטינים. אבל צבא ישראל ציפצף על החלטות בג"ץ ומעולם לא פעל לאכפן.

מאז 2009 מתקיימת במקום ישיבה בחסות הצבא, ולבעלי האדמות אסור עדיין להתקרב לאדמותיהם. לפחות חלק מתלמידי הישיבה הזאת הם צעירים אלימים מאוד. "בצלם" תיעד 12 התקפות על פלסטינים באזור הישיבה מאז מארס 2020. לפני כחמשה חודשים דווח על התעללות מחרידה בנער פלסטיני שבוצעה בידי צעירים יהודים שיצאו מהישיבה.

כעת, צריך ביתר שאת לשים סוף לכל מחזה העוועים הזה. לא לישיבה ולא לנשיא ישראל, יצחק הרצוג, שמעל בתפקידו כשהתנדב בצעד עז מצח להעביר את בקשת הפולשים לחומש לידי היועץ לביטחון לאומי בארה"ב, כדי שארה"ב תתיר את השיבה לחומש.

השיבה היחידה לחומש צריכה עכשיו להיות שיבת בעלי האדמות. בג"ץ החליט על כך מזמן. לא ייתכן שעסקני המתנחלים, ובראשם ראש המועצה המקומית יוסי דגן, ימשיכו ללפות את הממשלה בגרונה ולשים את שלטון החוק לצחוק. דווקא הסערה כעת סביב חומש צריכה להיות תמריץ להשבת הצדק המאוחר, ללא כל דיחוי.

מדיניות זו מאשרת שהרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, מערכת המשפט, מערכת החינוך, נשיא ישראל, כולם שותפים פעילים בפשעי הכיבוש.

אם בג"ץ החליט על השבת חומש לבעלי האדמות, וההחלטה לא מבוצעת, יש לאכוף אותה בדין, ועל האחראים לשאת בעונש. אחרת בג"ץ מיותר, כמו וועדות שונות שמקימים לעניינים שונים, אבל לא מבצעים את החלטתם.