עם גילוי וריאנט האומיקרון החזירה ממשלת ישראל את האיסור על כניסת זרים לישראל, למעט מקרים שיאושרו על ידי ועדת חריגים. אלא שמסתבר שלא כל הזרים אסורים באותה מידה. צוות בין־משרדי התיר את כניסתן של קבוצות תיירים שאופי הביקור שלהם הוגדר "תיירות יהודית". כך משלחות של תגלית וארגונים דומים הורשו להיכנס, בעוד שקבוצות אחרות, ובהן נוצרים שביקשו להגיע לקראת חג המולד — סורבו.

חברי תגלית נדרשו להיכנס לבידוד של שלושה ימים בכפוף לבדיקת קורונה, ממש משל היו ישראלים. אלא אם כן היהודים מחוסנים טבעית נגד וריאנט האומיקרון, והקהילה המדעית וממשלת ישראל מסתירות זאת מעיני הציבור, מדובר בהחרגה מפלה, שלא לומר גזענית, ששומטת את הקרקע תחת ההחלטה לאסור כניסת תיירים. מדובר במהלך תמוה, שמזכיר את החרגת ארה"ב מהאיסור על כניסה לישראל בידי ממשלת נתניהו, כדי לאפשר טיסות חופשיות של חרדים מארה"ב. המהלך ספג ביקורת ציבורית, בין השאר מפי מי שהיו אז באופוזיציה והיום הם בשלטון.

אם ממשלה מחליטה לסגור את שעריה לתיירים בשל התפשטות המגפה במדינות המוצא, אין כל היגיון או הצדקה להחריג מתוכם את היהודים. לא בכדי התעוררה מחאה בכנסייה הנוצרית. חג המולד חל, ובכנסייה תוהים בצדק, "למה מבקרים של תגלית — שהם אזרחים זרים — מקבלים הנחה כזאת, ואילו צליינים לא. ההבדל היחיד הוא שמדובר ביהודים ותו לא".

החרגת התיירות היהודית מקוממת שבעתיים על רקע הזלזול הבוטה שהפגינה הממשלה כלפי עובדי ענף התיירות. בזמן ששרת התחבורה, מרב מיכאלי, אומרת ש"לגיטימי להקריב את ענף התיירות" ושר האוצר, אביגדור ליברמן, שולח סוכני נסיעות ומורי דרך "להחליף מקצוע", באה שרת הפנים איילת שקד ומחריגה את התיירות היהודית בטענה שמדובר ב"מפעל בעל חשיבות 'לאומית'". האם התיירות אינה מפעל בעל חשיבות "לאומית"? באמצעות המדיניות המפלה הממשלה שולחת מסר מעוות, שלפיו יהודים בגולה חשובים לה יותר מאשר אזרחים בפנים. אם אמנם אין הכרח לסגור את ישראל, יש לפתוח את השערים בכפוף למגבלות כמו במדינות אחרות בעולם ולאפשר תנועת תיירים מבוקרת.

הזגזוג בהחלטות (קניונים ירוקים, קניונים סגולים), המריבות הבין־משרדיות (חיסוני ילדים), הבלגן השולט, הנכונות להקריב מגזרים מסוימים ולתעדף אחרים מטעמים פוליטיים מערערים את אמון הציבור בממשלה, בצעדים שהיא נוקטת ובהמלצותיה.