משהו רע קורה במשטרת עיר הקודש. בחצי השנה האחרונה הצטברו עדויות, סרטוני וידיאו, פרוטוקולים של בתי המשפט וראיות לכך ששוטרי העיר פועלים בלא רסן, באלימות בלתי מוסברת ובכוחנות אשר מתדלקת את האלימות בעיר.

שש תלונות הוגשו למחלקה לחקירת שוטרים בחודשים האחרונים נגד שוטרים במחוז. בין התלונות: נער בן 16, שהעיד על כך שנלקח על ידי שוטרים לשירותים ציבוריים, הופשט, הוכה והושפל במשך כשעה; אשה בת 60, שהוכתה, נאזקה ונגררה בגלל ויכוח עם שוטרים; צעיר בן 20, שנשלף ממיטתו באלימות לפנות בוקר בשל טעות בזיהוי, ועוד.

האלימות הזאת מצטרפת לעדויות רבות על הפעלת כוח וענישה קולקטיבית בלתי מוצדקת כלפי מפגינים בעיר הקודש בשנה האחרונה. כל המגזרים סובלים מכך: מתנגדי ראש הממשלה הקודם בהפגנות בלפור, החרדים בהפגנות נגד מעבר הרכבת הקלה בשכונתם, ונוער הגבעות המפגין בדרישה לחקירת מות הנער אהוביה סנדק. אבל מעל כולם סובלים מכך תושבי מזרח העיר הפלסטינים והפעילים היהודים שמפגינים אתם.

שוב ושוב המשטרה מפעילה נגדם כוח לא נחוץ, משתמשת ברימוני הלם, כדורי ספוג, בואש, אלות ומעצרים. באחד המקרים פיזרה המשטרה בכוח הפגנה שקטה נגד הפינוי של משפחת סאלם מביתה בשייח ג'ראח. ההפגנות הללו מתקיימות בשכונה בכל יום שישי כבר 12 שנה, והן תמיד מתפזרות בשקט. אבל בחודשים האחרונים המשטרה מתעקשת, מסיבותיה שלה, לפזר את ההפגנות בכוח, תוך כדי יידוי רימוני הלם לעבר המפגינים.

במקרה אחר, נעצרו שלושה מפגינים, בהם השוטרת־הליצנית "אז־אולי", אקטיביסטית מקורית, הפועלת בתווך שבין המפגינים לשוטרים ומנסה להרגיע את הרוחות ולהזכיר לכולם את האנושיות שמאחורי המדים. המשטרה עצרה אותם בשל עבירות זניחות וניצלה את השבת כדי להשאיר אותם במעצר במשך כל סוף השבוע. למרבה הצער, שופטת בית משפט השלום מיכל הירשלפלד לא מתחה כל ביקורת על השימוש של המשטרה בכלי המעצר כעונש.

לא ניכר כי חל שינוי כלשהו בהתנהלות משטרת עיר הקודש מאז כניסת השר עמר בר־לב למשרד ל"ביטחון פנים". על השר להפעיל את סמכותו ולהורות על בדיקה מקיפה של הנעשה במחוז. על המחלקה לחקירת שוטרים לחקור במהירות וביעילות את כל התלונות וליזום חקירות משל עצמה, גם אם אין תלונות, ולהעמיד לדין שוטרים אלימים.