על ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, לחדול מהחזקת תושבי דרום העיר כבני ערובה ולאשר את מתווה פינוי האוטובוסים מהתחנה המרכזית החדשה. הכוונה היתה אם פינוי האוטובוסים — מפגע תחבורתי וסביבתי, האחראי לזיהום אוויר חמור, החורג בעשרות אחוזים מהמותר בחוק — יידחה עד 2027 לפחות.

לאחר שני עשורים של מחאות וביקורת ציבורית של תושבים ומומחי תחבורה הצהירו משרד התחבורה ועיריית תל אביב, באוגוסט, על כך שהגיעו להסכמות על מתווה לפינוי התחנה ואופן מימונו. לחולדאי, ראש העירייה כ–23 שנה, תדמית של מנהיג שאינו חושש לבצע מהלכים אמיצים לטובת תושבי העיר, גם אם הם שנויים במחלוקת, או יובילו לסכסוך עם משרדי ממשלה. אלא שמאז ההצהרה חולדאי מפגין חולשה. את המחיר ייאלצו לשלם, שוב, תושבי נוה שאנן ושכונת שפירא.

אחרי שנפתרה סוגיית מימון הפינוי עם בעלת הזיכיון להפעלת האוטובוסים, "נצבא" של הטייקון קובי מימון (תוכנית שהעירייה לא השתתפה בה כספית), מצא חולדאי תירוץ חדש לנסיגה מהבטחותיו. את המתחם, שמרבית פעילות האוטובוסים אמורה לעבור אליו (פנורמה), החל חולדאי לכנות "אתר טבע עירוני" הראוי לשימור. אלא שאתר זה מוכר לתושבים כלא יותר מחורבה מלאה פסולת, שעד כה לא זכתה להתייחסות של העירייה.

התירוץ מעורר גיחוך בקרב תושבי האזור ומשרדי הממשלה המעורבים בגיבוש מתווה הפינוי ומביך אפילו את אנשי המקצוע בעירייה, המבולבלים מהמניעים העלומים של חולדאי לעיכוב הפינוי. הבעיה היא קריטית שכן אם לא תימסר הודעה ל"נצבא", החוזה של משרד התחבורה עמה יוארך אוטומטית בכארבע שנים (החל בנקודת היציאה ממנו ב–2023).

לא מאוחר להגיע להסכמות. יש שיח עם משרד התחבורה, ופתרונות קיימים בשפע. חולדאי יכול לאשר שימוש בשטח, או למצוא שטח חלופי. השאלה היא אם חולדאי מסוגל לשים בצד את מניעיו ואת האגו ולפעול באמת לטובת התושבים, או להיות חתום על המשך אחד המחדלים הגדולים בעיר.

התחנה המרכזית מהווה מפגע סביבתי אך ורק בגלל ניהול כושל (במכוון, לכאורה) של פעילותה. כל עיר בעולם היתה מתברכת במרכז תחבורה ציבורית בליבה. במאמץ לא גדול ניתן לצמצם עד לבטל את ההשפעות הסביבתיות של התחנה. כל שצריך הוא להפקיע את התחנה מבעליה, הפקעה לצרכי ציבור ולנהל כהלכה.