אחת מתכליות הענישה במשפט הפלילי, שאף מאפשרת לבתי המשפט להחריף את העונש של המורשע, היא הגנה על שלום הציבור.

ואולם בהסדרי הטיעון הנידונים בעניין תיק 2000 ייתכן שתכלית זו נשכחה. בצל הרעש על עסקת הטיעון עם בנימין נתניהו דוהרת בשקט ליעדה עסקת טיעון עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. מוזס, המואשם בתיק בניסיון למתן שוחד, אמור לזכות בעסקה להסדר מקל, לאחר שיצוין בכתב האישום כי אף על פי שהציע לנתניהו לשנות את אופי הסיקור כלפיו בעיתון, לא התכוון ליישם זאת בפועל. הדבר אמור לאפשר לו להמשיך בתפקידיו הניהוליים בקבוצת "ידיעות אחרונות", גם כעורך האחראי.

הקלטות השיחות בין נתניהו למוזס, תמלילי החקירות במשטרה והעדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו את מערכת היחסים הרעילה בין בעלי העיתון לבין השלטון, תוך כדי דריסת ערכים עיתונאיים וחופש הביטוי. מוזס הציע לשנות את אופי הסיקור לנתניהו, ובמקביל לתקוף פוליטיקאים מתחרים. הקלטות חשפו, שבין הצדדים התנהלו זה שנים מגעים להבנות בעניין מהלכים של "ישראל היום" המתחרה.

במשך יותר מ–20 שנה מנסות הרשויות להתמודד עם מבנה הבעלות הבעייתי בשוק התקשורת, בהבנה שריכוז כוח מסוכן לדמוקרטיה. חוק הבעלויות הצולבות מ–2002 נועד למנוע מבעלי העיתונים מכפיל כוח על ידי שליטה גם בטלוויזיה המסחרית. מוזס היה המושפע העיקרי מהחוק ונאלץ לצמצם את אחזקותיו. תיק 2000 חשף, עד כמה היה המהלך חשוב לחופש הביטו.

למרות זאת נבחנה במשרד המשפטים אפשרות להסדר מקל: למחוק את תיק 2000 מכתב האישום של נתניהו ולהקטין את משקלו אצל מוזס. ברור שמחיקה כזאת איננה ראויה, ועסקה עם מוזס תיתן לגיטימציה לרמיסת העיתונות והפיכתה לאמצעי של סחר־מכר כלכלי־פוליטי.

מוזס ביצר את שליטתו בקבוצת "ידיעות אחרונות" בשנה האחרונה בקניית החלק של שותפיו, והוא מרחיב את השפעתו בזירה הדיגיטלית באמצעות אתרי האינטרנט שבבעלותו. אם לא די בכך, הליכי חקיקה עשויים לכלול הקלות רגולטוריות משמעותיות, כולל היתר לבעלויות צולבות ואפשרות לבעלי עיתונים להחזיק בערוצי טלוויזיה מסחריים או בערוצי חדשות.

הסדר מקל למוזס בתיק 2000 יאיץ את הידרדרות העיתונות בישראל וייתן לגיטימציה ליחסים פסולים בין השלטון לבעלי ההון והעיתון. יש למצות את ההליך המשפטי בתיק 2000 ולאפשר לבית המשפט לקבוע נורמות ראויות, שיגנו על שלום הציבור.