חברת הפרלמנט הפלסטיני, חאלדה ג'ראר, שוחררה בתקופה  האחרונה אחרי 14 חודשים בכלא הישראלי.

ג'ראר היתה עצירה פוליטית, ומעצרה היה מעצר פוליטי: תחילה אמרה ישראל לכלאה בלא משפט, ורק לאחר מחאה בינלאומית החליטה מערכת המשפט הצבאית להעמידה לדין בשורה של עבירות שרובן ככולן היו מגוחכות ומטופשות: ביקור ביריד ספרים, ביקור תנחומים בבית חלל פלסטיני וכיוצא באלה. גם העובדה שג'ראר היא מחוקקת נבחרת, שאמורה ליהנות מחסינות מסוימת, לא נחשבת כלל בעיני מערכת המשפט הצבאית — יש עוד חברי פרלמנט שנמצאים כעת בכלא הישראלי.

ג'ראר, שעומדת בראש ועדת האסירים הפוליטיים במועצה המחוקקת, הקדישה שנים רבות לפעילות למען האסירים הפלסטינים ולמאבק לשחרורם. ואולם, עם שחרורה ממאסרה נותרו בבתי הכלא בישראל כ–700 עצירים מנהליים, חלקם מרצים תקופות מעצר ארוכות בלא משפט. בתקופת מאסרה של ג'ראר אף נשבר שיא נוסף: 61 נשים פלסטיניות נמצאות בבתי הסוהר בישראל, בהן 14 ילדות ונערות, ושירות בתי הסוהר נאלץ לפתוח אגף חדש בכלא דמון, בנוסף לזה שבכלא השרון, כדי להחזיק את כולן.

יחד עם מספר הקטינים שבכלא הישראלי — יותר מ–400 ילדים ונערים לפי נתוני "בצלם" — מעידים הנתונים הללו על החרפה בלתי נסבלת במדיניות הכליאה של פלסטינים בידי מערכת המשפט הצבאית. איש אינו מצפה שזו תתפקד כמערכת משפט של ממש, אבל גם כמערכת משפט צבאית נדמה שהסאה הוגדשה בחודשים האחרונים, וכי ישראל מרשה לעצמה לשלול את חירותם של בני אדם שחיים תחת הכיבוש בלא כל רסן.

שום מצב ביטחוני אינו מצדיק את מעצרה של מחוקקת פלסטינית בעוון פעילותה הציבורית, שום יידויי אבנים אינם מכשירים מעצר המוני של ילדות וילדים, ודבר לא יכול להכשיר את שרץ המעצרים בלא משפט, עניין שהוא בלתי קביל ובלתי נסבל. החרפת ההתקוממות לכיבוש לא נותנת לישראל ולמנגנוני הביטחון שלה רישיון לשלול את חירותם של בני אדם.

כשחברת המועצה המחוקקת ג'ראר יצאה אל חירותה ואל מקבלי פניה הרבים, ובהם גם חבר הכנסת איימן עודה מהרשימה המשותפת שהגדירה כלוחמת חופש, היא אמרה: "אני יודעת שהכיבוש מייעד את בית הסוהר לכל החברה הפלסטינית". מדיניות המעצרים והמאסרים של צבא ישראל והשב"כ בעת האחרונה אכן מוכיחה שאלו עלולות להיות פניה של ישראל.