יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט הסלים את העימות הפומבי שהוא מנהל עם בנימין נתניהו, ומצטייר כמתנגד הראשי למדיניותו של ראש הממשלה הישראלי.

בנט מתכוון, כנראה, לסילוקה של הבית היהודי מהקואליציה והחלפתה במחנה הציוני, ומבקש להתייצב כמנהיגו החדש של הימין, תוך הצגתו של נתניהו כשמאלן בתחפושת לאומן. בנט אמר כי "אי אפשר להיות בעד 'ארץ ישראל' בעברית ולהקים את מדינת פלסטין באנגלית".

נתניהו אכן שינה את עמדתו הפומבית, מאז שצירף את אביגדור ליברמן לממשלתו כשר מלחמה. ערב הבחירות, כשחיזר אחר מצביעים בהתנחלויות, הבטיח שבתקופת כהונתו לא תקום מדינה פלסטינית. באחרונה חזר על תמיכתו בפתרון שתי המדינות והציע לנהל מו"מ עם מדינות ערב על "עדכון" יוזמת השלום הערבית מ–2002. בערוצים פחות ישירים וניתנים להכחשה, כמו תדרוכים של "מקורבים" ומאמר של חברו נתן אשל,נתניהו נשמע מפורש יותר, כשדיבר על הזדמנות היסטורית לשלום.

אפשר לזהות כמה מניעים אפשריים לתפנית של ראש הממשלה: הלחץ הבינלאומי להחייאת התהליך המדיני, המתמקד כעת ביוזמת השלום הצרפתית; החשש ממהלכי נשיא ארה"ב לקראת סיום כהונתו; החשש שביטאה צמרת הצבא מגלישת ישראל לפשיזם בהובלת הימין הקיצוני; הקביעות השיפוטיות והמלצות המשטרה לחקירה פלילית נגד רעייתו; וגילויי חברו, הנוכל ארנו מימרן, על תרומת הענק שלו לפעילותו הפוליטית של נתניהו, שנחשפו בתחקיר המשותף של "הארץ" והאתר הצרפתי "מדיהפארט".

ייתכן שנתניהו רק מנסה להשתחרר מטבעת הלחצים מפנים ומחוץ, ומאמין שהפרחת דיבורי סרק על שלום, וקישוט הקואליציה בחברי המחנה הציוני, יספיקו כדי לרצות את יריביו והם יניחו לו. אבל אם הוא רציני, מזהה הזדמנות אמיתית לקידום פתרון שתי המדינות ומתכוון לנצל אותה, הוא לא יכול להסתפק באמירות כלליות ובשיגור בלוני ניסוי תקשורתיים. עליו להציג לציבור הישראלי תוכנית מדינית, שתבהיר את מידת רצינותו בהגשמת החזון שהציג בנאום בר־אילן לפני שבע שנים. לדבר עברית, כפי שאיתגר אותו יריבו בנט.

נתניהו שלל עד היום את הצגתה של יוזמת שלום מפורטת, בטענה שהיא רק תעודד את הפלסטינים לדרוש ויתורים נוספים. התירוץ הזה לא משכנע ונשמע כהתחמקות, ממש כמו קריאותיו ל"שיחות ישירות ללא תנאים מוקדמים" עם מחמוד עבאס. אם נתניהו רוצה שיאמינו לו, עליו להסביר את כוונותיו לציבור.