יו"ר כחול לבן בני גנץ חושב שהוא יו"ר ועד העובדים של הצבא, והוא איים על הממשלה בשביתה אם לא יתקבלו דרישות הארגון. גנץ הודיע כי סיעתו לא תשתתף בהצבעות במליאה, חוץ מבהצבעות אי אמון. זאת בטענה להפרת התחייבויות קואליציוניות, ומה שהוא מכנה "הפגיעה המסתמנת בביטחון ישראל".

המסר ברור: כל זמן שלא תיכנע הממשלה לדרישותיו, לא יהיה לה רוב בשום הצבעה בכנסת. גנץ ניצל את העיתוי, שבועיים לפני היציאה לפגרה, בשעה שהקואליציה רוצה "לנקות שולחן" ולהשלים אישור של חוקים אחרים, כדי להפעיל מנוף לחצים סחטני על חבריו לשולחן הממשלה ולאלצם להיעתר לדרישות התקציביות של הצבא.

המטרה של גנץ מקדשת את כל אמצעים, לרבות דה־לגיטימציה של חבריו לקואליציה, בסגנון שלא היה מבייש את בנימין נתניהו וחבריו. "צר לי שגורמים פוליטיים ופופוליסטיים, חלקם פוסט־ציוניים ממש, החליטו לפגוע בביטחון ישראל במודע", הכריז. מדובר בבריונות קואליציונית ובדמגוגיה שקרית. לא הביטחון על הפרק, אלא אישור בחוק להגדלת הפנסיות בצבא ולהכשרת החריגות שאותרו בתשלומים לאנשי הקבע.

האיומים של גנץ נוגעים להמשך קיום הממשלה: "אי אפשר שפעם אחר פעם הקצוות ימשכו את המרכז בממשלה. מי שלא מצביע בעד החלטות הממשלה, מסכן את המשך קיומה". אלא שהפוסל במומו פוסל. הממשלה האֶקְלֶקְטִית והצרה הזאת אכן מועדת לסחטנות של כל אחד מחלקיה, אלא שגנץ עושה כאן בדיוק את הדבר שהוא מלין עליו. התנהלותו, שחושפת את מערכת היחסים העכורה בתוך גוש המרכז־שמאל, מאפשרת לו "לסחוט באיומים" הישג פוליטי למפלגתו על חשבון החלקים האחרים שמרכיבים את הקואליציה.

אלא שבניגוד לשותפיו הקואליציוניים, גנץ חבר לממשלת נתניהו האחרונה, וזאת אף על פי שמאות אלפי קולות ניתנו לו כדי שיעמיד אלטרנטיבה לראש הממשלה לשעבר. ולכן אי אפשר לפסול את הסיכוי שגנץ יחזור על טעותו. כלומר לאיומיו להפיל את הממשלה יש פוטנציאל בר מימוש.

המשבר חושף שוב את חולשתה המרכזית של הקואליציה: שיתוק המליאה והשבתת מנגנון החקיקה. כניעה לגנץ עשויה רק להעצים את המשבר. על גנץ להתעשת. מלחמתו לטובת הפנסיות של חבריו עלולה לסלול את הדרך לשובו של נתניהו לשלטון, וכל זאת בשעה שהדבר הזקוק ביותר מכל הוא יציבות שלטונית.