קצין ביחידת מתאם הפעולות בשטחים הכבושים קבע שד"ר פלונית, אזרחית ארצות הברית, לא תורשה להיכנס לגדה המערבית ללמד באוניברסיטה בג'נין כי התמחותה איננה "בתחום נדרש" לפלסטינים.

התחום ייקבע על פי החלטת המתאם של ישראל. בקשת סטודנט צרפתי ללמוד באוניברסיטת בית לחם תסורב מפני שמשרד המלחמה החליט, שהחוג שנרשם לו סגור לזרים. אין זו סאטירה על שליטה צבאית, אלא תסריטים בעלי היתכנות גבוהה, המתבססים על "נוהל כניסה ושהייה של זרים לאזור הגדה המערבית" של המתאם, שייכנס לתוקף במאי. הנוהל מתייחס לאזרחי מדינות בעלות קשרים דיפלומטיים עם ישראל (אך לא ירדן ומצרים), המבקשים לשהות בגדה המערבית בקרב הפלסטינים. כלומר, זרים שיעדם איננו ההתנחלויות.

על פי הנוהל, בקשת אשרה למרצים וחוקרים (בתנאי שהם מצטיינים ובעלי דוקטורט) "תאושר במקרה כי הוכח להנחת דעתו של הגורם המוסמך במתאם, כי למרצה תרומה משמעותית להשכלה האקדמית, לכלכלת האזור, או לקידום שיתוף פעולה ושלום אזורי". המתאם גם מטיל מכסה על מספר המרצים והסטודנטים הזרים: 100 ו–150, בהתאמה. בנוסף על הסטודנטים לעבור תשאול מוקדם בקונסוליה הישראלית בארצות מוצאם.   

במשך כ–15 שנה הקשיחה ישראל בהדרגה את מדיניות ההגבלות על כניסת אזרחים זרים בעלי קשרים משפחתיים, חברתיים, תרבותיים ואינטלקטואליים, כלכליים ופוליטיים עם פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. נוהל הכניסה החדש מקבע בכתב את "התורה שבעל פה" (אינו כולל את הרצועה). הנוהל מפורט, אך גם שומר על עמימות. הושמטו בו קטגוריות אחדות של זרים שנהגו לשהות בגדה המערבית, כמו חברים של פלסטינים, מורים בבתי ספר ובאקדמיות למוסיקה. האם נעשתה ההשמטה בהיסח הדעת, או כניסתם לא תותר כי אינם מוזכרים בנוהל?

"גורם מוסמך" במתאם יחליט ויגדיר גם מה הם "תחומי עיסוק נדרשים" של חברות מסחריות פלסטיניות, שיאפשרו להן להעסיק זרים. כניסת אנשי עסקים ומשקיעים תותר "בהתאם לקריטריונים כלכליים שיוגדרו על ידי הגורם המוסמך במתאם".

סמכויות אלו משקפות את היחס האמיתי של ישראל לפלסטינים: נתינים, שאינם זכאים לקבוע מה טוב להם. על ישראל לכבד את זכות הפלסטינים לקבוע מי האקדמאים ואנשי העסקים הזרים שיעבדו במוסדותיהם; על מוסדות אקדמיים בישראל לפעול נגד הפגיעה בחופש האקדמי הפלסטיני; ועל מפלגת העבודה ומרצ לזכור, שבפסיביות שלהן לנוכח התערבות דורסנית בחיי הפלסטינים הן פועלות בניגוד לעמדות ולציפיות של מצביעיהן.