שיא של יותר מחמש שנים נרשם במספר המעצרים המינהליים בישראל. על פי נתונים שמסר שב״ס על פי חוק חופש המידע, לא פחות מ-579 פלסטינים עצורים בצווים מינהליים. בחודשיים האחרונים נוספו 109 עצירים מינהליים נוספים.

מקור ישראלי שציין לכך הדגיש כי הפעם האחרונה שבה היו יותר עצירים מינהליים היתה באוקטובר 2016, אז מספרם נאמד ב-610. עוד נחשף כי הפעם הקודמת שהתרחשה עלייה שכזו היתה בחודשים מאי ויולי 2021, אז היה מבצע "שומר החומות", (המלמה על רצועת עזה) אך גם אז כמות העצורים היתה נמוכה יותר במספרים מוחלטים. בנוסף לכך, בחודש האחרון הוצאו 19 צווים מינהליים נגד אזרחים ישראלים, 17 מהם ערבים והשניים הנוספים יהודים.

מעצר מינהלי לא אמור להתקיים במדינה דמוקרטית. הישראלים טוענים, שישראל היא הדימוקרטית היחידה במזרח התיכון בעוד בפועל אין הוכחה אחת על כך שהיא דימוקרטית, הוכחה לכך הנתונים שנזכרו לעיל.

הרי בשיטות המשפט של המדינות הדמוקרטיות, השימוש במעצר נעשה לצורך חקירה, העמדה לדין והבטחת קיומו ותקינותו של הליך פלילי. אם היתה מתנהלת נגד אדם חקירה, או משפט פלילי ניתן לעצרו כדי להבטיח את קיומה ותקינותה של חקירה או משפט לשם מניעת שיבוש הליכים, או למנוע הימלטות מן הדין, או להבטיח שהאדם שמצוי תחת חקירה, או העומד לדין, לא ימשיך לבצע עבירות תוך כדי משפט. המעצר הוא הליך טפל להליך העיקרי של חקירה או בירור אשמה ותכליתו של המעצר היא להבטיח קיומו ותקינותו של ההליך האחר, או למנוע מסוכנות שנובעת מן העצור העומד לדין בהליך אחר. אבל ביחס  המעצר המנהלי, המעצר עצמו, הוא התכלית של עצמו. המעצר לא נועד להבטיח הליך אחר, או למנוע מסוכנות הנובעת מאדם שעומד לדין בהליך אחר. כפועל יוצא מכך, נגד העצור לא מתנהלת חקירה או משפט, לא מוגש נגדו כתב אישום ולפי הדין הוא חף מפשע.

בישראל יש קרוב ל-1,000 חוקים כאשר הכנסת מחוקקת את החוקים בהתאם לצרכים של הכיבוש בשטחים הפלסטינים, ובנוסף לחוקים שהכנסת מחוקקת יש גם חוקים שמימי המנדט הבריטי, ואפילו מימי השלטון העות'מאני.  זה גרוע יותר כאשר מדובר בשטחי הגדה המערבית כאשר כל מפקד צבאי, יכול, להוציא צו מעצר מנהלי. על רקע זה ארגוני זכויות אדם וארגוני שמאל ישראלים מתחו ביקורת על ישראל לאור פעילותה השיטתית החורגת מההגבלות המוגדרות במשפט הבינלאומי בהתייחס למעצר המנהלי ותוך הפרה בוטה של זכויות אדם.