ישראל מצאה את עצמה שוב ושוב בשורה של קרבות על הנרטיב ועל דעת הקהל, בעיקר בזירה הפלסטינית. הצבא הישראלי מחפש כעת ראייה שתוכיח שלא חייליו רצחו את עיתונאית אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה שגם אם תימצא - היא תשכנע רק את הישראלים.

כך קבע העיתונאי הישראלי אור הלר שכתב כי מותה של עיתונאית "אל-ג'זירה" שירין אבו עאקלה בג'נין גרר ביקורת חריפה ברחבי העולם על הצבא הישראלי ועל ישראל. אור הלר ציין כי זו לא הפעם הראשונה בה ישראל נקלעת למצב הזה והוסיף כי הדוגמה הבולטת ביותר של המקרים היא הריגתו של הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה, בספטמבר 2000 .

הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה, בן השתים עשרה נורה למוות סמוך לאבא שלו בצומת נצרים שבעזה, מול מצלמות הטלוויזיה הצרפתית, בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. בתחילה הצבא הישראלי לקח אחריות על הירי, אבל אחרי שבוצע תחקיר ישראל התנערה מכך, וטענה שהוא נורה על ידי הצד הפלסטיני. קרב הנראטיב התגלגל שנים ארוכות, עד בית המשפט הצרפתי, וישראל לשכנע איש בעולם הערבי או המערבי.

עוד דוגמה, במהלך המלחמה על רצועת עזה (צוק איתן) בשנת 2014 הצבא הישראלי הרג ארבעה ילדים פלסטינים בחוף עזה, בטיל ששיגר מל"ט, שמפעיליו חשבו שמדובר בפעילי הקומנדו הימי של חמאס. בפועל הילדים שיחקו כדורגל, והאירוע הזה כמובן גרם לגל גינויים נגד ישראל, שטענה כי זו היתה טעות.  

ובמהלך המחלמה האחרונה (שומר חומות), לפני שנה, חיל האוויר הישראלי פוצץ ומוטט את מגדל אל ג'אלא שברצועת עזה. ישראל טענה, שבמגדל שכנו מעבדות של חמאס שעסקו בפעילות מבצעית, ושהיא הזהירה מראש ואיש לא נפגע. אלא שהיו בו גם מערכות של כלי תקשורת, אל-ג'זירה ו-AP, והעולם התקומם וגינה את הפגיעה בתשתית עיתונאית, כולל הבית הלבן.

הצבא הישראלי מחפש בכל אמצעי, ראייה שתוכיח שהחיילים הישראלים, לא הרגו את שירין, אבל גם אם כזו תימצא, היא תשכנע רק את הישראלים.

בעולם רואים את העובדות. מאז הקמת ישראל יש לה הסטוריה של מעשי טבח ורצח המוניים, כמו בדיר יאסין, קבייה, אום אלזיתון, בית הספר לילדים בחר אלבקאר במצריים, ענבי זעם בלבנון.