ראש הממשלה של ישראל נפתלי בנט, חשף את הוצאות ההחזקה של מעונו. המספרים מצביעים על ירידה חדה בעלויות, בהשוואה למימון המעונות של ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, ברחוב בלפור בעיר הקודש ובקיסריה — 87,700 שקל בחודש, לעומת 280 אלף שקל. התקציב הזה מימן הוצאות תחזוקה וניקיון, העסקת עובדים ואוכל למשפחה (לא כולל אירוח אישים).

הנהנתנות והשימוש הבזבזני בכספי ציבור למימון הוצאות פרטיות של משפחת נתניהו בתקופת כהונתו כראש הממשלה הפכו את הזירה הזאת לשדה מוקשים לפוליטיקאים שבאו אחריו. שהרי מהות הביביזם היא, שלנתניהו מותר הכל וכל דבר נסלח, ואם מישהו חולק על כך — נוכיח לו שהוא לא פחות גרוע.

לכן בנט חשף את ההוצאות הללו, אבל אין ודאות שזה יעזור לו להתגונן מפני הקמפיין להשחרתו. שכן בנט עלה על המוקש הזה בעיניים פקוחות. זה החל בטעות הקשה כאשר ויתר על מגורים במעון הרשמי בבלפור והמשיך להתגורר במעונו הפרטי ברעננה. יש אמנם דרישה ביטחונית לשפץ את המעון בבלפור, אך היה עליו להתעקש לגור בבלפור — הן מפני שיש חשיבות לסמליות של חילופי ההנהגה והן כדי לעקור מן השורש את הערבוב הפסול בין הוצאות ציבוריות לפרטיות.

מן הרגע שבנט בחר להתגורר במעונו הפרטי, הוא איפשר לנתניהו ותומכיו להציגו כנהנתן, ה"משפץ" את מעונו הפרטי על חשבון הקופה הציבורית. כל זאת אף אם שלא זה המצב, וכל השקעה בבית ברעננה קשורה בסידורי אבטחה, או בהכשרת חדר עבודה שבו אמצעי תקשורת מֻצְפָּנים.

עם זאת מחשיפת ההוצאות עולה, שאמנם בנט חסכוני יותר מנתניהו, אך ההוצאות שלו גבוהות מאוד. הוצאות, הגורמות לישראלים תחושת אי נוחות. כל בן אדם מן השורה מממן מכספו את ניקיון ביתו ואת אחזקתו ומזמין על חשבונו ארוחות ממסעדות. מדוע אמורים ראש הממשלה ובני ביתו להזמין ארוחות על חשבון בני האדם?

האי נוחות נובעת מסיבה נוספת: הציבור לא באמת זקוק לקבל מידע על המזון שצורכים ראש הממשלה ובני ביתו — אלא אם כן, אין הם מממנים אותו מכיסם הפרטי. לכן ראוי לבנט לא להשתמש בקופה הציבורית למימון הזמנות ממסעדות. בנט אמיד דיו כדי להרשות לעצמו לממן הזמנות כאלה מכיסו. מאחר שהוא עומד בראש "ממשלת השינוי" מן הראוי שיקבע סטנדרטים צנועים, כדי שגם אלה שיבואו אחריו יאמצו אותם — ולא ילך על מודל "ביבי מינוס".