ראש הממשלה של ישראל נפתלי בנט, העלה רעיון חדש־ישן למלחמה בפעולות של הפלסטינים: הקמת כוח חמוש, שיתבסס גם על אזרחים מתנדבים, חלקו מעמותת השמירה "השומר החדש", שיפעל לא רק במצבי חירום או במקרים של הפרת סדר, אלא גם בעת שגרה, "ככל שהדבר יתבקש", כפי שהסביר בישיבת הממשלה. עוד אמר בנט, כי הנחה את המועצה לביטחון לאומי להציג עד סוף החודש "תוכנית סדורה ומתוקצבת להקמת משמר לאומי־אזרחי". לדבריו, בכוח החדש ישתתפו שוטרי משמר הגבול ו"כוחות מיומנים של מתנדבים ומילואים".

הפעולות האחרונות הם אמנם הרקע המיידי ליוזמה, אך שורשיה, כפי שבנט עצמו אמר, בעימותים שפרצו בתחילת מערכת "שומר החומות" בחלק מהערים שחיים בהן יהודים ופלסטינים. באירועים במאי הגיעו ללוד שיירות של מתנחלים נושאי נשק, בהזמנת הגרעין התורני המקומי ובסיוע העירייה, באמתלתה כדי "להגן על התושבים". גורמי ימין, בכנסת ומחוצה לה, העלו אז גם את הדרישה להסדרת פעילות של "כיתות כוננות" של יהודים בערים המעורבות, שיהיו בפיקוח המשטרה או מג"ב. התומכים ביקשו לחקות את המסגרות החמושות בהתנחלויות ולייבא אותן לתחומי ישראל.

אופן ההפעלה של המשמר "הלאומי" החדש טרם פורסם, אך קביעת בנט, כי הוא יופעל "באירועי חירום והפרות סדר וגם בשגרה", אמורה להדליק נורת אזהרה. כל שימוש בסמכויות שלטוניות בידי אזרחים מחייב זהירות, שקיפות ופיקוח הדוק. ספק רב אם אלה כוללים, למשל, מתן רשות ליהודים חמושים לחפש ולאתר חשודים פלסטינים בימים מתוחים ובמקומות רגישים.

כוחות ישראל מחויבים לפעול בשוויון כלפי כלל האזרחים. שימוש בגופים רשמיים למחצה, שיפעלו בתחומים אפורים ורחבים למדי, הוא שער, שגורמים אינטרסנטיים עלולים לנצל להכנסת שיקולים זרים — מ"הוכחת המשילות" ועד ביטויים אחרים לעליונות יהודית. הפיקוח, המקצועי והציבורי כאחד, על התארגנויות כאלה יהיה רופף וחלקי. אין זו הדרך "להשיב את הביטחון האישי לאזרחים", כדברי בנט, אלא פתח למלחמת אזרחים.

החלום על "משמר לאומי־אזרחי", שיפטרל בערים ויספק ביטחון לתושביהן, הוא אשליה מתעתעת. רק לממשלה ולנציגיה המוסמכים המונופול להפעלת כוח מאורגן וחמוש. הפרטת הביטחון ומסירתו לכוחות, שיורכבו כנראה מיהודים בלבד, מסוכנות ומשדרות מסר מאיים לציבור הפלסטיני. מדובר בגפרור מסוכן, בוודאי לחיים בערים המעורבות. את היוזמה הזאת יש לקבור מיד.