רוחו של יעקוב אבו אל־קיעאן, פלסטיני בעל אזרחות ישראלית, מורה במקצועו, שנורה ב–2017 בידי שוטרים ישראלים בזמן הריסת הכפר אום אל־חיראן, הופקר למותו ללא טיפול רפואי והוצג כ"מחבל" שדרס בכוונה תחילה את השוטר ארז עמדי, תרדוף את מערכת אכיפת הצדק בישראל עד ששמו יטוהר.

חומרי החקירה של השב"כ ושל מח"ש הביאו לקביעה שלא מדובר באירוע טרור, אך המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך לא חזר בו מעלילת הדם נגד אבו אל־קיעאן וגם פרקליט ישראל שגיבה אותו לא חזר בו. גם קביעתו השקרית של השר ל"ביטחון פנים" לשעבר גלעד ארדן, שמיהר להצהיר שמדובר בפיגוע, ממשיכה להדהד.

הפרשה, ששורה ארוכה של מחדלים מלווה אותה עד היום, לא תיעלם עד שייעשה צדק עם זכרו של אבו אל־קיעאן ועם משפחתו. בנוסף, כאילו לא נגרם מספיק נזק, אבו אל־קיעאן משמש באופן ציני ככלי במאבק לדה־לגיטימציה של הפרקליטות, ושל ניצן ואלשיך, כחלק מהמערכה הביביסטית בשירות הנאשם בפלילים המתמודד על ראשות הממשלה בנימין נתניהו.

אורי כרמל, שהיה ראש מח"ש בשנים 2011–2018, סקר במאמר ב"הארץ" את התשתית הראייתית הרחבה שלא הותירה יסוד לחשד נגד אבו אל־קיעאן. לדבריו, היא פורטה בהרחבה בהמלצות מח"ש, אבל הפרקליטות לא הציגה אותן לבית המשפט העליון בדיון בעתירתה של משפחת אבו אל־קיעאן. "וכך, מאומה מהראיות המזכות שנאספו לא זכה להתייחסות בפסק הדין שניתן".

כרמל מאשש את האמירה שהחוקרים, אנשי המודיעין, הפרקליטים ומנהלי מח"ש, הממונה על החקירה בשב"כ והמשנה לעניינים פליליים, הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום הפלילי בפרקליטות, הגיעו למסקנה שאבו אל־קיעאן התנהג באופן תמים.

כל זה לא מונע מניצן לטעון גם כיום כי "לא מתפקידי לקבוע אם האזרח היה חף מפשע או לא". המקסימום שניצן עשה זה לומר שאי אפשר להכריע בשאלת אשמתו של אבו אל־קיעאן "במידה גבוהה של ודאות". קביעה זו משאירה עננה של ספק מעל שמו של אבו אל־קיעאן ואינה מנקה את שמו. כרמל מתאר כיצד ניצן חיבל במאבק לטיהור שמו של אבו אל־קיעאן גם כשנציב הביקורת על הפרקליטות, השופט דוד רוזן, בירר לבקשת שר המשפטים אז כיצד טופל עניינו של אבו אל־קיעאן, בטענה שהעניין בדיון בבית המשפט העליון. אי הצגת המלצות מח"ש מנעה משופטי העליון להתייחס לשאלת טיהור שמו.

אין שום ספק לגבי חפותו של אבו אל־קיעאן. על פרקליטות ישראל לטהר את שמו, להתנצל לפני משפחתו, לפצות אותה ולשים סוף לפרשה האומללה הזו.