לפני כשלוש שנים נחשף כי מאז תחילת שנות האלפיים צוותים של משרד המלחמה סורקים ארכיונים ברחבי ישראל ומעלימים מסמכים היסטוריים. הצוותים העבירו לכספות מסמכים שנוגעים לפרויקט הגרעין הישראלי וליחסי החוץ של ישראל, וכן מאות מסמכים עם ראיות לנכבה — בהם עדויות של קצינים בצבא ישראל על רצח אזרחים והרס כפרים, ותיעוד של גירוש בדואים — כחלק מפעולה שיטתית להעלמת ראיות לנכבה.

מי שעמדו מאחורי המבצע הם אנשי המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון), גוף חשאי שפועלו ותקציבו מסווגים. מהתחקיר עלה, כי הם פעלו ללא כל סמכות חוקית. בחלק מהמקרים הם אף הסתירו מסמכים שאושרו לפרסום קודם לכן על ידי הצנזורה הצבאית, ולעתים גם העבירו לכספות מסמכים שתוכנם כבר פורסם ברבים.

בעקבות החשיפה, יו"ר ועדת המשנה לענייני משרד המלחמה ויחידותיו, ח"כ מיכל רוזין (מרצ), קיימה בשנה האחרונה סדרת דיונים בנושא. בדיונים התברר, שנציגי ישראל אכן הגיעו לארכיונים וסגרו בכספות מסמכים שאין עליהם חיסיון, ושהמלמ"ב פעל ללא כל סמכות להסתירם. בדיונים לא הצליחו לגלות מי נתן את ההוראה לפעול כך.

רוזין ויו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ רם בן ברק (יש עתיד), דרשו לחשוף את המסמכים שהוסתרו, אבל נציגי משרד המלחמה בדיונים התנגדו לדרישתם. לבסוף הושגה פשרה, שלפיה גנזת ישראל תשלח מכתב לארכיונים ותבקש מהם לבדוק אם ניתן לפרסם את המסמכים בתיאום עם הארכיון. באחרונה גנזת ישראל, רותי אברמוביץ', שלחה מכתב לשורה מצומצמת של ארכיונים ציבוריים — מתוך מאות שעל פי הערכת הגנז לשעבר, יעקב לזוביק, נסרקו בידי אנשי המלמ"ב — עם בקשה להעביר את המסמכים לבדיקה. זהו צעד בכיוון הנכון, ישראל שהמסמכים הוסתרו בלא סמכות, מדוע לא להתעקש על חשיפתם לאלתר? באיזו סמכות אומרת עתה ישראל לארכיונאים שעליהם להביא את החומר לבדיקה, אם לישראל לא היתה כל סמכות להסתירם מלכתחילה?

ישראל צריכה להיפטר מהמנהג המעוות שסיגלה לעצמה להסתיר את עברה מהציבור, קל וחומר כשמדובר בחומרים שאין כל הצדקה ביטחונית להסתירם. יש להוציא את החומרים מהכספות לאלתר. זכותו של הציבור להכיר את ההיסטוריה של המדינה שבה הוא חי, ולהיחשף גם לצדדים הפחות נעימים בעברה.