בנימין נתניהו ירק שוב בפרצופו של גל הירש: הוא הניח לו להבין שהוא ישבץ אותו באחד המקומות המשוריינים שלו ברשימת הליכוד לכנסת, שלח אותו להתחמם על הקווים, גרם לו לשבת באולפן מסוים, המתנהל כמטה הבחירות שלו, ונטע בו אשליה שהנה־הנה זה עומד לקרות.

הירש, שאינו נחשב לאיש תמים, האמין לו משום מה. כרבים וטובים שנפלו ברשתו של נתניהו, הוא איבד את שיקול הדעת, הצטרף לתזמורת הקולנית בטלוויזיה, ובכובע של אחד הפרשנים באולפן התחיל לקשור כתרים לראשו של הנאשם בלקיחת שוחד ובמעשי מרמה. הירש ניסה לאותת לו שהוא יכול לסמוך עליו, שהוא יהיה נאמן לו, שאסור לו לשכוח אותו בעת סגירת הרשימה. כאילו נתניהו אי פעם בחל בהשלכת הנאמנים לו ביותר.

מה חיפש הקצין הבכיר  באותה תזמורת נלעגת? מה מצא במפלגת השלטון לשעבר, המתנהגת בשנים האחרונות כמפלגת השחיתות "הלאומית"? מה גרם לו שיסכים להיכלל ברשימת הליכוד לכנסת, שבלשון המעטה אינה לתפארת? האם זה כתב האישום בעבירות המס החמורות, שעדיין תלוי ועומד נגדו ושאין להקל בו ראש? שמא העוול הנורא שהוא סבור שנגרם לו בתיקי השוחד בפרשת ראשון לציון, שנסגרו מחוסר אשמה באיחור של כמה שנים? ואולי התחושה שמי שקיבלו את ההחלטות בתיקו התנכלו לו ופעלו בחוסר תום לב?

אולי שגם, גם וגם. ובכל זאת: הירש לא הבין שנתניהו הוא משענת קנה רצוץ ושאין לו מה לחפש אצלו? שאסור לאדם מסוגו, הטוען לניקיון כפיים מוחלט שלדבריו יוביל לזיכוי במשפטו, להתקרב לאדם כזה? הוא לא הבין שזו טעות נוראה ושנתניהו נוהג להשתמש באנשים לצרכיו ולזרוק אותם לכלבים? הוא לא הבין שאין ושלא יכול להיות ביניהם שום גשר ושום מכנה משותף אמיתי?

האם לפחות עכשיו, כשגילה שנתניהו העדיף על פניו את סגן ראש מח"ש לשעבר, עו"ד משה סעדה — זה שהסתער על הפרקליטות ועל מקבלי ההחלטות בתיקי הנאשם ובא על שכרו — נפל לו האסימון והוא מתחיל להבין את גודל השגיאה שלו? האם עכשיו, כשסעדה מציג את עצמו ברצינות כלוחם האמיץ בשחיתות — כאילו לא הצטרף ביודעין למפלגת מחבקי השחיתות השלטונית ולכמה מיצרניה המוכשרים — הוא מברך את נתניהו כי בעצם הוא עשה עמו חסד כשהרחיק אותו מתעלת הביוב הזאת? לא בטוח.