משפטו של בנימין נתניהו מתנהל בקצב איטי להחריד, ואת המחיר משלם הציבור. השימוש הציני שעושים תומכי נתניהו בהליך המתנהל נגדו כדי לפגוע במערכת המשפט ולרסק את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק מחייב את שופטי נתניהו לתת את הדעת לקצב המשפט.

כתב האישום נגד נתניהו ושאר הנאשמים הוגש לבית המשפט המחוזי בעיר הקודש בינואר 2020. במאי 2020 הוקרא כתב האישום. העד הראשון, אילן ישועה, עלה לדוכן כשנה לאחר מכן, באפריל 2021. עדותו נמשכה חודשים. כך גם עדותם של עדי מפתח אחרים כמו שלמה פילבר, ניר חפץ ולאחרונה העוזרת האישית של המיליארדר ארנון מילצ'ן, הדס קליין. בכתב האישום מופיעים יותר מ–300 עדי תביעה. בקצב הנוכחי נתניהו יגיע לגבורות בטרם יסתיים משפטו.

תחזית העדויות לשנה הבאה לא מבשרת האצה. אחרי פגרת קיץ ולפני ראש השנה הסתיימה עדותה החשובה של קליין. חידוש העדויות בקצב משמעותי צפוי רק בסוף אוקטובר. אז יעלו לדוכן עדים משניים בתיק המתנות (תיק 1000). לקראת סיום מקבץ העדים הזה אמור להגיע לישראל מילצ'ן עצמו, כנראה בסוף 2022, או בתחילת 2023. לאחר מכן מתכננת התביעה להעלות מקבץ עדים מתיק 4000 (תיק השוחד בפרשת בזק). בין היתר יזומן שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן. מקבץ העדים הזה יימשך כנראה עד הקיץ. בקצב הזה רק בשנת תשפ"ד תתחיל הפרקליטות להעלות לדוכן את עדי תיק 2000, תיק הפרת האמונים של השיחות בין נתניהו למו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס.

למרות שהיה היגיון מסוים בצירוף כל תיקי השחיתות של נתניהו לכתב אישום אחד, ברור עתה שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט לכרוך יחד את כל התיקים תרמה להאטת התהליך. כשמצרפים את איחוד התיקים עם תמיכת בג"ץ בעמדה שלפיה נתניהו אינו מנוע מלכהן כראש ממשלה למרות משפטו — התוצאה היא טירוף מערכות.

קיימות דרכים להאיץ את ההליך המשפטי בלי לפגוע בזכויות הנאשמים ובעשיית הצדק. השופטים יכולים לקצוב מראש את משך העדות כדי למקד אותה בעיקר. יש עדים שניתן לסכם על הגשת תוכן חקירתם במשטרה במקום להביאם לבית המשפט. עד לרגע זה לא דחקו השופטים בפרקליטות ובהגנה לסכם על אילו עדים הם מוכנים לוותר בהסכמה — צעד מקובל בכל משפט. ובמיוחד רצוי להאיץ את קצב שמיעת העדויות משלושה לארבעה ימים בשבוע. איטיות ניהול המשפט מזיקה. המפתח מצוי בידי הרכב השופטים, הם אלה שיכולים ללחוץ על דוושת הגז.