כמו שאין עשן בלי אש, כך גם אין מערכת בחירות בישראל בלי ניסיון שפל לפסול את הרשימות המייצגות את הציבור הפלסטיני בכנסת. ואכן, ועדת הבחירות המרכזית פסלה את התמודדותה של מפלגת בל"ד בבחירות לכנסת ה–25.

גם הפעם התבססו העותרים נגד בל"ד על סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת, שלפיו ניתן לפסול רשימה מהתמודדות בבחירות אם היא שוללת את אופיה של ישראל כ"מדינה יהודית או דמוקרטית". מפלגת "אנחנו ביחד — לסדר חברתי חדש" טענה, כי בתמיכתה של בל"ד בהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה היא "שוללת את קיומה של ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית'".

אין להסיק מכך שבל"ד לא תרוץ. לפולחן הבחירות הקבוע הזה יש בדרך כלל שני שלבים: ועדת הבחירות המרכזית פוסלת, בית המשפט העליון דוחה את הפסילה. למרבה הבושה, העובדה שכולם יודעים את התסריט מראש, והעובדה שברור שהדרישה לפסול את בל"ד חסרת תכלית, לא מונעות מוועדת הבחירות להתבזות בפסילתה. במערכת הפוליטית כבר הבינו בשנים האחרונות שמותר להם ללכלך כאוות נפשם, כי בית המשפט כבר ינקה אחריהם.

יש לציין שגם הפעם, כמו בשנים קודמות, היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לפסילה. בחוות הדעת ששלחה גלי בהרב־מיארה לוועדת הבחירות היא הבהירה, שאין מניעה שבל"ד תרוץ בבחירות כי לא הובאו ראיות המצביעות על כך שמפלגה זו פעלה להוציא "מהכוח אל הפועל" את החלקים הבעייתים לכאורה, לדידה של היועמ"ש, במצעה. השנה הוועדה התבזתה במיוחד, שכן ברור מדפוס ההצבעה שפסילת מפלגות נהפכה בעיני המפלגות לכלי לפגיעה ב"מתחרים", ושנעשה בכלי זה שימוש בהתאם לצרכים אלקטורליים ותו לא.

מבין תשעת התומכים בפסילת בל"ד, חמישה הם בכלל נציגי המחנה הממלכתי; יש עתיד החליטה להימנע מהשתתפות בהצבעה (כדי לא לעצבן את הבוחרים הפלסטינים ולגרום לירידה בשיעורי ההצבעה בחברה הפלסטינית), ובגוש נתניהו, במפלגות שידועות בחיבתן לפסילת מפלגות פלסטיניות, החליטו הפעם שלא להשתתף בהצבעה, מתוך תקווה שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה ותביא ל"בזבוז" קולות בקרב מצביעים מהחברה הפלסטינית.

בל"ד היא מפלגה לגיטימית, המייצגת קבוצה מופלה שמבקשת שוויון מלא ודמוקרטיזציה מוחלטת. הפיכת ההחלטה היא חובתה של בית המשפט העליון.