בלב הרפורמה שהציגה באחרונה מפלגת הציונות הדתית, הצעה לבטל את סעיף 284 לחוק העונשין, סעיף "מרמה והפרת אמונים", הקובע כי עובד הציבור העושה בעת מילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים שפוגע בציבור, דינו שלוש שנות מאסר.

קשה למצוא נבחר ציבור או עובד ציבור שהתלונן שאינו יכול למלא את תפקידו בגלל חשש מהעבירה הזו. לעומת זאת, יש שלל נבחרי ציבור ועובדי ציבור מושחתים, שהיו ממשיכים ליהנות מהפירות הבאושים של מעשיהם אילולי היתה העבירה חלק מהדין בישראל.

למשל: שר מקבל כסף וטובות הנאה מאיש עסקים, ללא דיווח ותוך הסתרת הקשר (אהוד אולמרט); מנכ"ל משרד ראש ממשלה שדן בעניינו של חבר ומקורב ללא גילוי מתאים ובניגוד עניינים (שמעון שבס); שר המנסה להשפיע על חוות דעת של גורם מקצועי במשרדו, כדי למנוע הסגרת נאשמת בעבירות מין לחו"ל (יעקב ליצמן); ראש עיר שדוחף כפופים לו ליטול בעבורו הלוואות לכיסוי חובות (שלומי לחיאני, בבת ים); פקיד מיסוי המקבל הנחה מעורך דין, ובמקביל מעניק שירות ללקוחותיו (שוקי ויטה).

העובדה שהפרת האמונים היא "עבירת מסגרת", מאפשרת להתמודד עם מצבי שחיתות חדשים שמאפיינים את היצירתיות של בעלי הון הנהנים מהשחתת השלטון. הצורך בה גדול שבעתיים בישראל שבה אין תרבות שלטונית־פוליטית של הרחקה עצמית בעקבות התנהגות לא ראויה. לחברי הכנסת אין אפילו קוד אתי, ונבחר ציבור שהורשע בשחיתות חמורה שיש עמה קלון, לא רק שאינו פורש מהזירה הציבורית, אלא חוזר אליה בגדול.

אפילו במדינות שבהן היתה רפורמה בעבירת הפרת האמונים, העבירה לא בוטלה, אלא הוחלפה בחקיקה שיש בה הגשמה ומימוש של התנהגויות מושחתות ברמת פירוט גבוהה יותר. שינוי כזה אינו פסול, אבל הוא לא מתאים לישראל.

הרפורמה שמציע בצלאל סמוטריץ' מכשירה את השחיתות הציבורית במלוא עוזה. היא נועדה לקרוץ לתומכי בנימין נתניהו ערב הבחירות, שמבינים היטב שבניגוד להכחשה המיתממת של סמוטריץ', ביטול העבירה יוביל בהכרח לביטול רוב כתב האישום נגד נתניהו. זוהי תזכורת נוספת למה שמונח על הכף בבחירות הקרובות.