אין די בגינוי אלימות המתנחלים. בלי התגייסות כלל־מערכתית ויציאה למבצע אכיפה בהתנחלויות, שסופו בהגשת כתבי אישום וענישה מחמירה, האלימות צפויה להתפשט עוד ולצאת משליטה.

לפני כעשרה ימים בא כוח בפיקודו של סא"ל אלמוג רותם לפזר עשרות מתנחלים שהתפרעו ליד נאבלוס — והותקף באלימות. רותם ועוד חייל אחד נפצעו. לאחר מכן, לדברי הצבא של ישראל, ריססו המתנחלים בגז שני חיילים אחרים בצומת תפוח.

בישראל של היום, שדעת הקהל הושחתה בה לאחר עשרות שנות כיבוש, תקיפת חיילים נתפשת כפשע חמור יותר מתקיפת אזרחים. ואמנם העובדה שהפעם פגעו המתנחלים בחיילים — ולא "רק" בפעילי שמאל, או בפלסטינים שמותקפים כדבר שבשגרה — גררה פסטיבל גינויים.

אלא שאלימות המתנחלים המשתוללת מחייבת יתר תשומת לב כשהיא מופנית אל אזרחים ישראלים, קל וחומר כאשר היא מופנית אל פלסטינים משוללי כל הגנה בשטחים הכבושים.

לפני התקרית הזו, מתנחלים תקפו ופצעו שתי פעילות שמאל, האחת בת 70 והאחרת כבת 40, שבאו לכפר כיסאן כדי לסייע לפלסטינים למסוק זיתים. קבוצת מתנחלים יידתה בהן אבנים והכתה אותן באלות ובבעיטות. הפעילה בת ה–70 אושפזה בבית החולים שערי צדק בעיר הקודש, ושברים נמצאו בכתפה ובחזה. ולפני כשבועיים באו עשרות מתנחלים רעולי פנים לכפר חווארה, יידו אבנים על חנויות ועל כלי רכב פלסטיניים והציתו בית קפה ומשאית. פלסטיני שחזה במעשים מסר כי היו שם כוחות צבא אך הם לא מנעו את התקיפות.

לכן יש מידה לא מבוטלת של היתממות בתגובות הצבא והממשלה של ישראל. הצבא קוצר את הפירות הבאושים שהוא עצמו זרע. כך קורה כשהצבא מאבטח את המתנחלים בשעה שהם פוגעים בפלסטינים, מתייעץ אִתם ומשתף עמם פעולה בכל סוגיה ביטחונית, ועובד עם רכזי "הביטחון" בהתנחלויות כאילו היו חלק מהיחידות הצבאיות. אם צבא ישראל נותן למתנחלים יחס של בעלי הבית בשטחים הכבושים, אל יתפלא כשהם מרשים לעצמם לתקוף גם אותו. כמו כן זה מחיר העלמת העין של הממשלה הישראלית מהתפשטות המאחזים.

המדיניות הרכה של ממשלת השינוי הביאה את אלימות המתנחלים לשיא, והיא לא תיפסק מאליה. ישראל מוכרחה להפסיק את ההתעלמות הפוליטית והצבאית מהגולם המתנחלי שקם על יוצרו ולצאת מיד למבצע אכיפה בהתנחלויות.