יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, חתומה על הכישלון של גוש השינוי בבחירות לכנסת ה–25. ביהירותה סירבה מיכאלי להתאחד עם מרצ לקראת הבחירות, והביאה לחיסולה של המפלגה האחות. בכך הגישה לבנימין נתניהו ולחבריו הכהניסטים את השלטון על מגש של כסף.

אחר כך, היא הוסיפה את חטא החוצפה על פשע היהירות. בנאומה האשימה את ראש הממשלה של ישראל יאיר לפיד בכישלון בבחירות, ואותו בלבד. מיכאלי טענה, שמרצ לא עברה את אחוז החסימה בשל הקמפיין שניהל. "לא היתה סיבה שמרצ והעבודה לא יעברו את אחוז החסימה", אמרה והאשימה, "לפיד ניהל את הקרב בחוסר אחריות. הוא חיסל את מרצ".

מזמן לא קצר, רואים בישראל מופע מרהיב כל כך של בריחה מאחריות. מה שקרה הוא בדיוק מה שהתריעו בפני מיכאלי שיקרה. התרחיש המפחיד הזה, שהתממש בבחירות האחרונות, הוא הסיבה ללחץ שהופעל עליה, בכל זירה אפשרית, להתאחד עם מרצ. שוב ושוב הפצירו בה, והסבירו שמדובר בהימור מסוכן. אבל לא היה עם מי לדבר. אלמלא אטמה מיכאלי את אוזניה להפצרותיהם של לפיד ויו"ר מרצ, זהבה גלאון, הקואליציה היוצאת היתה זוכה בארבעה מנדטים נוספים, וכל תמונת הגושים היתה שונה.

במקום להודות בטעותה, להתנצל ולהודיע על פרישתה מהכנסת, לא כל שכן מראשות העבודה, הודיעה מיכאלי כי המפלגה תיתן את "המאבק הכי חזק באופוזיציה נגד קואליציה שיש בה יותר כתבי אישום מנציגות נשים". אלא שהאמת היא, שמיכאלי עצמה תרמה להורדת מספר הנשים בכנסת בסירובה להתאחד עם מרצ.

מיכאלי אמרה שהיא מזדהה עם תחושות התסכול, האכזבה והכאב. ובכן, לא די בהזדהות. מנהיגה אמיתית צריכה לשאת באחריות לטעויותיה. על מיכאלי לפנות את מקומה למנהיג או מנהיגה חדשים. המפלגה זקוקה יותר מתמיד להנהגה אמיצה, שלא תתבייש להניף את דגלי השלום, השוויון וזכויות האדם.

מפלגת העבודה והשמאל הישראלי צריכים למנהיג או מנהיגה עם חזון, קשובים לרחשי הציבור, קוראים נכון את המציאות, עובדים כשחקן קבוצתי, מכירים בחולשותיהם ונושאים באחריות במקרה של כישלון. מיכאלי אינה האדם הזה.