הקואליציה הנבחרת מבקשת לקשור את ידי מערכת המשפט כדי שתוכל לחוקק בלא פיקוח ובלא רסן. האמצעי הראשון למימוש חזונה הוא חקיקת פסקת ההתגברות ברוב של 61 חברי כנסת. פסקת ההתגברות תיתן לכנסת סמכות לחוקק שוב חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ, ולמעשה לחוקק מראש חוקים הסותרים חוקי יסוד.

בישראל, בהעדר חוקה, חוקי היסוד הם הקובעים את סדרי המשטר, את חלוקת הסמכויות וגם את ההגנה על זכויות האדם. ב–30 השנים האחרונות חקיקת הכנסת כפופה לביקורת חוקתית של בית המשפט העליון. במשך השנים השתמש בית המשפט בסמכות זו במשורה (כ–20 מקרים). פסקת ההתגברות תבטיח שחוק רגיל יוכל "להתגבר" על חוק יסוד. כשמדובר ברוב של 61 ח"כים, פירוש הדבר מתן יד חופשית לרוב לעשות ככל העולה על רוחו.

בישראל אין איזונים ובלמים אחרים בשיטה, הקיימים במדינות אחרות — כמו, למשל, שני בתי פרלמנט, נשיא בעל סמכויות וטו, בחירות אזוריות, כפיפות לבתי דין בינלאומיים, וגם לא חוקה משוריינת וחזקה ובה הגנה על כל זכויות האדם. פסקת ההתגברות לא תותיר כמעט שום איזון אל מול הכוח של הרוב ותקבע את ישראל לדמוקרטיה חלולה, שהרוב בה יכול לרמוס את זכויות המיעוט.

פסקת התגברות כזאת אינה קיימת בשום מדינה, למעט קנדה — שם היתה זו הדרך היחידה לגרום לפדרציות להסכים על חוקה אחת שלמה. בכל מקרה, גם בקנדה יש איזונים, אחרים. בישראל המהלך נעשה במפגיע כדי להתיר פגיעה בזכויות האדם על ידי רוב דורסני.

בעוד הדברים האמורים מתייחסים לפסקת ההתגברות ה"חוקתית", גורמים בקואליציה העתידית מעלים בימים האחרונים אפשרות לחקיקת פסקת התגברות שתיתן להם סמכות "להתגבר" גם על פסקי־דין מינהליים, שכיום הם החסם האחרון והיחיד בפני ממשלה שאינה פועלת על פי החוק. לכך אין שום תקדים בעולם. אם פסקת התגברות כזאת תחוקק, זה יהיה למעשה ביטול של בג"ץ.

אם ראש הממשלה המיועד של ישראל, בנימין נתניהו, אכן רציני בהצהרותיו, שלפיהן לא בא להרוס את מערכת המשפט, עליו להוריד מעל סדר היום את רעיון העיוועים לחוקק פסקת התגברות מכל סוג שהוא.