בתקופה האחרונה קיבלה ועדה של האו"ם הצעת החלטה שיזמה הרשות הפלסטינית, שלפיה הארגון יבקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לספק חוות דעת משפטית לגבי שתי סוגיות: ההפרה המתמשכת של ישראל את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, וכיצד משפיע הכיבוש המתמשך של הגדה על מעמדו המשפטי של השטח הכבוש, ועל היחס הבינלאומי לישראל.

בתגובה לכך נרשם קונצנזוס חוצה מחנות בישראל — מהשגריר באו"ם גלעד ארדן ועד ראש הממשלה יאיר לפיד: שטענו שהפלסטינים נוהגים בעזות מצח. "מדובר שוב במהלך פלסטיני חד־צדדי", טען לפיד, "החותר תחת עקרונות היסוד לפתרון הסכסוך והעלול לפגוע בכל אפשרות לתהליך עתידי".

ארדן גייס את מה שמכונה "הזעם הקדוש" המוכר, וטען: "הזהרתי את המדינות, שהפנייה לבית הדין בהאג תהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של הסיכוי לפיוס".

תגובתם של לפיד וארדן היא לעג לרש: את המסמרים בארון הקבורה של "הסיכוי לפיוס" נועצת ישראל כבר שנים ארוכות, בעקביות ובכוונת מכוון. רק באחרונה סיכמו בנימין נתניהו ויו"ר עוצמה יהודית, הקיצוני איתמר בן גביר שחוק ההתנתקות ישונה כך ששיבתם הלא חוקית של תלמידי ישיבת חומש תוכשר, וגם מתנחלים אחרים יוכלו לשוב להתנחלות שפונתה כביכול במסגרת ההתנתקות. חומש מעולם לא פונתה והוחזרה לבעליה. חיילים אמנם שמרו עליה, אבל המתנחלים התיישבו בכל זאת. ב–2009 הם הקימו במקום ישיבה שפועלת מאז, ותלמידיה ומוריה מונעים מבעלי האדמות מבורקה וסילת א־דאהר אפילו להתקרב לאדמותיהם. גם פסיקתו של בג"ץ, שביטל את צווי התפיסה וצו הסגירה של הקרקע, לא מומשה מעולם. האדמות נגנבו מבעליהן בחסות ישראל והצבא.

הכשרת השיבה לחומש לא תהיה אירוע בודד. היא מבשרת את הכשרתם של המאחזים הפראיים האחרים, ואביתר בראשם. אם כך יהיה, לא יהיה עוד שום ערך לחוקי פינוי שישראל מחוקקת. ממשלה אחת תפנה, והבאה אחריה תשיב את המתנחלים.

בפעולותיה חסרות הבושה ישראל היא זאת שמצדיקה את העברת תיק הכיבוש לידי בית הדין הבינלאומי בהאג.

המהלך של נתניהו ובן גביר לגבי חומש בפסקת התגברות ובשלל צעדים נוספים. כל אלו כדי להביא להחלשת הרשות השופטת, שינוי האיזון בין הרשויות וכדי להבטיח "משילות"=עריצות הרוב.