איילת שקד נחושה לנצל כל רגע שנותר לה במשרד הפנים כדי להספיק להתעמר בחלשים ביותר. היא דחתה המלצה של הוועדה המייעצת לענייני פליטים לתת מקלט לאשה מסיירה ליאון, החוששת שתיאלץ לעבור מילת נשים בארצה.

אמנם הוועדה המייעצת המליצה פה אחד להכיר באשה כפליטה, ובית המשפט העליון קבע לפני כשלוש שנים, כי מילת נשים יכולה להוות עילה לפליטות במקרים מסוימים — אבל את שקד כל זה לא מעניין. לדבריה, אין נתונים המראים כי נשים בסיירה ליאון עברו את ההליך בגיל של האשה המבקשת מקלט. לעניות דעתה, החשש של האשה אינו עומד ברף היכול להיחשב כרדיפה.

שקד לא הסתפקה בכך; בהחלטתה יצאה מגדרה כדי להביע את יחסה המורכב למילת נשים. היה חשוב לה להדגיש, שאין מדובר במקשה אחת. "קיימים סוגים שונים של הליכים, שצריך להבדיל ביניהם", כתבה כפרקליטה של השטן. לדבריה, חלק מההליכים של מילת נשים דומים במהותם למילת בנים, ולפעמים אף קלים יותר, בעוד "רק חלקם בעלי פוטנציאל לנזק חמור יותר, שיכול להיחשב לרדיפה במקרים המתאימים". לדבריה, יש להבחין בין סוגים שונים של מילה, כך שרק אלה הנחשבים לקשים יותר ממילת גברים יכולים להיחשב כרדיפה.

שקד משתמשת בטריקים מהסוג המשמש שונאי זרים באשר הם. הואיל ולא יעלה על הדעת שישראל תספק מקלט לכל בנות המין הנשי החיות בחברות שמקיימים בהן מילה, לגיטימי לא לאשר בפועל אף לא לאחת מהן. טריק אחר הוא ערעור ההבחנה בין מילת נשים לברית מילה. "לא יעלה על הדעת כי ישראל תפגע באינטרס הריבוני שלה ותעניק מקלט מדיני בגין רדיפה נטענת הדומה או קרובה במהותה למנהג נפוץ בקרב אזרחיה שלה", כתבה שקד, ו"צריך לנקוט זהירות כאשר מבקרים מנהגים ואמונות של תרבויות אחרות". זו שבירת שיא של ציניות: שקד מאמצת היגיון רב־תרבותי רק כדי לטרוק את הדלת בפני אשה זרה המבקשת הגנה ממנהג הנהוג בארצה.

בנוסף מתברר, שמבחינת שקד כל הרוע הזה הוא בעיקר הזדמנות ליחצ"ן את עצמה בפעם האחרונה. ההודעה על ההחלטה הופצה באופן חריג לכלי התקשורת בידי דוברות השרה ודוברות רשות האוכלוסין. אין גבול תחתון ששקד אינה מוכנה לחצות כדי להגן על טוהר הדם היהודי מפני זרים. בימים שממשלת בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר קורמת עור וגידים אפשר רק להתנחם בידיעה שלפחות שקד עזבה את משרד הפנים ולקוות שמחליפה יהפוך את החלטתה המרושעת.