הצעת החוק לשלילת אזרחותם של פלסטינים שעברו עבירה שמתוארת עבירת "טרור" וקיבלו כספים מהרשות הפלסטינית, שעברה ברוב עצום של 89 מול 8 מתנגדים בקריאה ראשונה בכנסת, היא נדבך נוסף בתהליך פירוקו של המעמד האזרחי המעורער ממילא של הפלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית.

אחרי חוק האזרחות והכניסה לישראל, שמונע מאזרחים פלסטינים לחיות בישראל עם בני זוגם, ואחרי חוק הלאום שהכריז עליהם כאזרחים סוג ב', מגיע עתה החוק שיקל על ביטול אזרחות לאלו מהם שביצעו פעולות. מטרת החוק — להוסיף סדק משמעותי ביציבות המעמד האזרחי של פלסטינים בישראל — נחשפת באפליה שהוא מעגן בין טרוריסטים יהודים לפלסטינים. גם אזרחים יהודים יושבים בבתי הכלא בישראל בגין פעולות טרור, אלא שאזרחותם לא מוטלת בספק, וזאת רק בשל יהדותם.

אף לא אחד מחברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק אינו מעלה בדעתו לשלול את האזרחות של יעקב טייטל, של רוצחי הנער מוחמד אבו־חדיר, של שורפי משפחת דוואבשה בכפר דומא או של יגאל עמיר. פער כזה ביחס למבצעי פעולות חבלה משמעו, שיש קבוצה שהאזרחות שלה בטוחה ויציבה, ואילו אחרת שאזרחותה זמנית, במבחן מתמיד ועל תנאי. שלא יהיה ספק: מלאכת עקירת האזרחות מתחילה באלה שביצעו עבירות חמורות, אך לא תסתיים שם. היא תזלוג ותייצר עילות ביטול נוספות, משום שהיא מבוססת על תפישה שהפלסטינים אזרחי ישראל אינם באמת אזרחים אלא נתינים, ושאזרחותם היא מעשה חסד. מטרידה במיוחד העובדה שחברי וחברות כנסת מהאופוזיציה, ובמיוחד ממה שמכונה המרכז־שמאל, תמכו בהצעה. עובדה זו מלמדת עד כמה תפישת העליונות היהודית מושרשת גם שם. אם המחנות הפוליטיים האמורים לשמש אלטרנטיבה לממשלת בן גביר־סמוטריץ' אינם מסוגלים להתנגד אפילו להצעה שהיא בגדר התקפה על האזרחות של הפלסטינים אזרחי ישראל, כיצד יוכלו לקיים שותפות פוליטית עם מגזר זה?

הצעת החוק סותרת את עצם הרעיון של אזרחות, שהיא שייכות הכרחית למסגרת של מדינה כלשהי, והיא עצמה זכות יסוד ותנאי למימוש רוב זכויות היסוד האחרות של האדם. לכן האזרחות לא אמורה להיות תלויה במעשיו של האדם, בהיותו אזרח טוב או שומר חוק. האזרחות אינה מתבטלת גם כאשר אדם עושה מעשים חמורים, ואף כאשר הוא עושה מעשי זוועה. מן הראוי לגנוז הצעת חוק זו ויוזמות אחרות להחלשה נוספת של המעמד האזרחי של הפלסטינים.