הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את שני הסעיפים הראשונים של ההפיכה המשטרית: התיקון הראשון לחוק יסוד: השפיטה, שיאפשר לקואליציה שליטה בוועדה לבחירת שופטים, והתיקון השני שיאסור על בג"ץ להתערב בחוקי יסוד.

לקואליציה היו אינספור סיבות טובות ותירוצים לרדת מן העץ. סוללות של משפטנים שהסתייגו; שורות כלכלנים מישראל ומהעולם שהזהירו מהמשמעויות הרות הגורל של התוכנית להחלשת מערכת המשפט; הרצוג שהושיט להם חבל; האמריקאים שהתערבו; בכירי מערכת הצבא בדימוס שהתריעו.

זה היה "נסיך" הליכוד לשעבר דן מרידור, שפנה לנתניהו מעל במת ההפגנה וקרא לו "אתה עוד יכול לעצור את זה עכשיו". הוא גם פנה לחברי הליכוד: "איפה אתם? הכל זה המנהיג? אין ערכים? אין מוסר ואין יושר?". אבל אף אחד לא הקשיב לו.

לא עזרה גם השיחה שקיים ראש השב"כ, רונן בר, עם בכירים בקואליציה ובאופוזיציה וקריאתו לפעול להרגעת הרוחות, וזאת בעקבות הערכות של גורמי מודיעין שלפיהן המתיחות בחברה נמצאת בנקודה שמסכנת את היציבות. הקואליציה שמעה והמשיכה בשלה.

לא עזרה המחאה העממית של עשרות אלפים שיצאו לרחובות עם דגל ישראל והביעו את כאבם וחששם מן הבאות. כל זה לא עזר כי הקואליציה נחושה להחריב את הדמוקרטיה, וההתנגדות שבה היא נתקלת רק מגבירה את תאוות ההרס שלה.

בעוד רבבות הפגינו מחוץ לכנסת, בנימין נתניהו התעלם מהסדר ניגוד העניינים שעליו הוא חתום ובפתח ישיבת סיעת הליכוד אמר ללא בושה "היום יש הצבעות, ומחר אני מקווה שתיפתח הדרך להידברות".

על כך יש להשיב: נגמר הזמן, נתניהו. חלון ההזדמנויות ל"הידברות" שפתח יצחק הרצוג בנאומו הפייסני, נסגר בטריקה רועמת בפרצוף של נשיא ישראל, של ראש הרשות השופטת אסתר חיות, של הציבור הישראלי. זה קרה כשקואליציית ה־D9 שבראשה אתה עומד החליטה להוציא את תוכנית ההריסה שלה לפועל, ולהעביר את סעיפי ה"רפורמה" הראשונים בקריאה ראשונה.

להצבעה הזו יש משמעות אחת: חברי הקואליציה אינם מעוניינים בפשרה ולכן אין טעם לשיחות סרק. זה לא נקרא "לדבר" בזמן שאקדח צמוד לרקתך, זה נקרא להיכנע. למתנגדי ההפיכה אין חלופה מלבד מחאה: להמשיך בה, להרחיב אותה ולחזק אותה. עד שהם יבינו.