המתווים שהודלף עליהם בימים האחרונים, שמקורם כנראה בשיחות שניהל נשיא ישראל, יצחק הרצוג, במטרה להגיע לפשרה בין הקואליציה למתנגדי ההפיכה, אינם לגיטימיים ואינם ראויים לשמש כנקודת מוצא למהלך חוקתי.

המתווים נולדו בחטא כדי להלבין ממשלה שמוביל נאשם בפלילים, המצוי במצב של ניגוד עניינים בכל הקשור לשינויים במערכת המשפט, בוודאי בנוגע ל"רפורמה" כה רדיקלית. ברור שהממשלה לא הביאה בחשבון את ההשלכות הקשות של הניסיון להפיכה משטרית על הביטחון, הכלכלה והחוסן האזרחי־החברתי; היא נתקלה בהתנגדות ציבורית עזה, וכעת מבקשת להקטין את הנזק על ידי פשרה.

הרפורמה המדוברת מבוססת על דיס־אינפורמציה ושקרים, ובהם העלילה על כך שגורמי האכיפה תפרו תיקים לבנימין נתניהו כדי לסלקו מהשלטון והצגת בית המשפט כאחראי להתנתקות. מעבר לכך, תוכן ההצעות סותר את הדמות הדמוקרטית— מחסל את מערכת האיזונים והריסונים, את עצמאות גורמי אכיפת החוק ועצמאות הרשות השופטת, מייסד שלטון קואליציוני בלתי מוגבל והופך את זכויות האדם והמיעוטים לטרף אפשרי לשלטון דורסני ועריץ.

המתווים שהוצעו הופכים את היועצים המשפטיים לגורמים ממליצים בלבד; נותנים לממשלה חסינות מביקורת שיפוטית בנושאים של מדיניות ומינויים; מחלישים את הביקורת השיפוטית; מפקירים את מגזרים בחברה, ובראשם הציבור הפלסטיני, שיהיה נתון לעריצות הרוב; ומקדמים פוליטיזציה בוועדה לבחירת שופטים, מה שיפגע באיכות המינויים ובעצמאות מערכת המשפט.

כל ההצעות הן אנטי־דמוקרטיות, וראוי לדחותן על הסף. הרצוג מבין היטב, שמהלך חוקתי קיצוני כזה זקוק ללגיטימציה ציבורית רחבה. אין הוא יכול להיות מבוסס על הליכים סמויים מן העין, שנרקמו אצל מי שזקוקים להפיכה המשטרית כדי לקדם אג'נדה משיחית־סהרורית, ובמרכזה סיפוח הגדה המערבית והקמת "מדינה יהודית־לאומנית־דתית" ולא דמוקרטית.

לכן אין להרצוג בסיס איתן להישען עליו כתשתית למתווה משלו, ואין זה מתפקידו להציע מתווה כזה. הרצוג יפגע קשה במוסד הנשיאות אם ייתן גושפנקא לפשרה רקובה, שאיננה אלא כניעה למי שמבקשים לקבע את הדיקטטורה ועריצות הפוליטיקאים בישראל וצביונה ולהכתימה ברכיבים של לאומנות, גזענות, כפייה וסמכותנות.

הדבר היחיד האמור להדריך את הרצוג הוא הצורך הדחוף להפסיק לאלתר את כל מהלכי החקיקה המסוכנת הזאת. כל אפשרות אחרת פסולה.