הדברים הקשים שאמר נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, על בנימין נתניהו והכיוון שאליו הוא מוביל את ישראל, צריכים להדאיג כל ישראלי. ביידן הבהיר, בלי להשתמש בשפה דיפלומטית מכובסת ומנומסת, כי אין לו כל כוונה להזמין את נתניהו לבקר בקרוב בבית הלבן וכי הוא סבור שראש הממשלה מוליך את ישראל לאסון. הוא הצהיר כי "ישראל לא יכולה להמשיך כך, הם מכירים את העמדה שלי בנושא, וגם את העמדה של יהדות ארצות הברית".

הנזק שנתניהו וממשלתו הפירומנית גורמים לא נשאר בגבולות ישראל. נתניהו הצליח להביא את היחסים עם אמריקה לשפל עמוק. וזה כשבבית הלבן יושב נשיא שמתואר "אוהד במיוחד". זמן קצר לאחר ניצחונו של ביידן בבחירות לנשיאות אמר דיפלומט ישראלי בכיר כי הוא וסגניתו, קאמלה האריס, הם "צמד ההנהגה הטוב ביותר שישראל היתה יכולה לבקש במפלגה הדמוקרטית של ימינו". בשנות שלטונו של אובמה נודע ביידן כגורם מתווך בבית הלבן, שאפשר למצוא איתו פשרות ונוסחות הרגעה גם בימים הקשים ביותר של המתיחות בין ישראל לארה"ב.

על רקע זה יש לישראלים סיבה אמיתית לדאגה. המסר של ביידן היה קצר וברור: החקיקה נגד מערכת המשפט הישראלית צריכה לעבור מן העולם. "רד מזה", הוא אמר לנתניהו. בבית הלבן אמנם מדברים באופן רשמי על "פשרה" שתצמח מן השיחות המתקיימות בימים אלה בבית יצחק הרצוג, אבל ביידן הבהיר עד כמה נמוכות הציפיות של הממשל מהשיחות הללו.

נתניהו נתפש, ובצדק, כמי שאינו ניגש למשא ומתן בתום לב, ומנסה בעיקר למשוך זמן ולהרדים את תנועת המחאה נגדו. בהעדר פשרה, ממשל ביידן מעוניין בגניזה. את מעט האמון שנתניהו עוד זכה לו בוושינגטון העלימה החלטתו לפטר את שר המלחמה יואב גלנט. איש אינו מאמין לו יותר.

האירוניה היא שביידן דיבר מדם לבו, בתור "תומך ואוהב ישראל" — בדיוק כמו מאות אלפי הישראלים שהפגינו בשלושת החודשים האחרונים נגד ניסיון ההפיכה של נתניהו. דבריו מבהירים פעם נוספת, כי העולם עוקב אחרי המאבק המתחולל בישראל, שואב השראה מתנועת המחאה ההמונית ומבין היטב כי גורל הדמוקרטיה אינו רק עניין פנים־ישראלי. גם אם בממשלה אין שומע, הציבור בישראל חייב לקחת את הדברים לתשומת לבו, ולהבין שהמאבק נגד נתניהו רחוק מלהסתיים.