"היינו בטוחים שיהרגו אותנו בכל רגע. חיכינו בשקט, בחושך מוחלט, בלי לזוז. הורדנו את כל סמלי המחאה והתכוננו לרוץ. אחרי חצי שעה פתחנו את הדלת... לא ידענו מה יש בחוץ, רק שלפני רגע היתה צעדה והם עם סכינים ואלות, רוצים להרוג אותנו".

כך במילותיו תיאר הנער יובל, מהמפגינים נגד ההפיכה המשטרית, את רגעי האימה שעברו עליו ועל חבריו בעיר הקודש, לאחר שנאלצו להסתתר במעלית מפני אימת פורעי הימין.

התיאורים והעדויות מעוררי בעתה. הודעות מאיימות של פעילי הימין ברשתות החברתיות, קריאות להצטייד בנשק, בסכינים, בגרזינים, באלות ובאקדחים, קריאה "לרסס" את מפגיני המחאה ו"ללמד אותם לקח על כל שלושת החודשים", ועוד תיאורים שחוזרים על עצמם מפי מפגינים שנאלצו להימלט מבריוני הימין. מוקד האלימות היה כרגיל בעיר הקודש, ובה תקפו באלימות מזעזעת גם תושבים פלסטינים אך ורק בשל היותם פלסטינים, ואף לא היססו להכות עיתונאים. אבל גם בצפון הוקמו מחסומים של אנשי ימין, ואלה עשו סלקציה על פי השתייכות פוליטית. גם במרכז היו שהוכו.

כחוט השני עברה בין כל העדויות והתיאורים האלה מידת האלימות של בריוני הימין, הפחד שהם הטילו על המפגינים וחוסר המעש של המשטרה. מקצת התוקפים לא השתייכו לשום ארגון, אך ברוב המכריע של ההתקפות ניכר שהיה ארגון מאחוריהם. לארגון הזה קוראים לעתים "לה פמיליה" ולעתים להב"ה. לו היו שני הארגונים המתועבים האלה פועלים בשיטות כאלה באירופה, הם היו מוגדרים ארגונים נאו־נאציים ומוצאים אל מחוץ לחוק. כך צריך לנהוג בהם בישראל. אחרי שנים של התקפות נפשעות הגיעה העת לנקוט את המהלך הזה נגד לה פמיליה ולהב"ה, הקו קלוקס קלאן הישראלי.

ראשי מפלגות הימין, ובראשם בנימין נתניהו, אולי לא שלחו את הבריונים האלה לתקוף, אך בוודאי תמכו בפעולותיהם בשתיקתם המחפירה. גינוי לא ירפא דבר — רק הוצאה אל מחוץ לחוק והעמדת כל המעורבים לדין.

עובדה היא, שהפראות המשולחת של הציבור הימני בחלקו הגדול מזכירה לא במעט את מה שקרה בארה"ב תחת שלטון טראמפ.