Pars Today

שלשום, (שני) בלילה הושגה הפסקת אש בין ישראל לארגון הג'יהאד האיסלאמי, וסבב הלחימה בן חמשת הימים בא אל סיומו. אלו חדשות טובות, אבל אין בהן כדי לבטל את הצורך לדון בתוחלת של סבבי לחימה שכאלה, שעומדים בניגוד לכל ההצהרות היומרניות של ראש הממשלה, שר המלחמה וראשי מערכת הביטחון. האמת המרה היא שגם המערכה הנוכחית בין ישראל לג'יהאד, כמו רבות לפניה, היתה מלחמה חסרת תוחלת, תועלת או תבונה מדינית. ל"מבצע" הזה לא היה צריך לצאת מלכתחילה.

"המבצע" הזה, בדומה לקודמיו, סימן מטרות, יעדים או "הישגים" המשמשים כדי להצדיק סבב לחימה נוסף. אלה מוצו במהרה, כבר לאחר היום הראשון.

למעשה, המשך הלחימה שירת בעיקר מטרות פוליטיות: "המבצע" שמר על הקואליציה, כי הוא איפשר לממשלה ליישר קו עם הסמן הקיצוני, המסוכן ותאב המלחמה, הקיצוני איתמר בן גביר, שאיים לפרוש ממנה כי היא לא מספיק קיצונית לטעמו.

בנוסף, "המבצע" לחץ על בלוטות האחדות הסתומות של הציבור ואיפשר לנתניהו לדכא את המחאה נגדו, למלא את השסעים בציבור בדבק החירום, להחליף את גילויי הסרבנות בחדוות ההתגייסות ולהשכיח מהתודעה הציבורית את ניסיון ההפיכה המשטרית, שממשלתו משולחת הרסן הובילה עד לא מכבר.

חוץ מתועלת לקואליציה שעמדה בפני התפוררות, הלחימה הביאה הרג והרס מיותרים, גם לתושבי ישראל ובעיקר לתושבי עזה. בישראל "המבצע" גבה חיי ישראלית אחת ונרשמו 35 פצועים, ולפי משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, בעזה נרצחו 32 בני אדם, בהם שבעה ילדים, ו– 106 אנשים נפצעו.

כיפת ברזל ושאר מערכות ההגנה מפני מאפשרות לממשלה הישראלית להמשיך את סבבי הלחימה, להעמיד את הישראלים בסכנה וללבות את השנאה בקרב דורות של פלסטינים.

נדמה שלא די בהיגיון בריא כדי לשים סוף לאיוולת זאת. לכן, סגנית שר החוץ האמריקאי, ונדי שרמן, אמרה לשר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, ש"יש להגיע בדחיפות להסכם הפסקת אש כדי למנוע אובדן נוסף של חיי אדם". גם שר ההגנה לויד אוסטין והיועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, שהפצירו במקביליהם הישראלים לחתור לסיום המבצע בעזה, לחצו לעצירת המבצע. על ממשלת נתניהו להנהוג בשיקול דעת, תעשה מאמצים כנים להרגעת השטח ותמנע עוד סבב מיותר כזה.