Pars Today

מאז שהתחילה המלחמה בעזה לפני 25 שימים ישראל מקדמת מדיניות תקיפת מסיבית בלי הבחנה נגד כל תושבי רצועת עזה. תקיפות בבתי החולים והאמבולנסים עומדות מול כל העולם.

בישראל מנמקים את זה בכך שלטענתם חמאס התחיל באלימות מרבית שכמוהו לא ראתה ישראל. אך אף אחד בישראל לא שואל את עצמו כי ממה נבעה התקיפות של חמאס. האם הם ציפו שאחרי 16 שנים במצור וניתוק הקשרים עם העולם ואי מענה מצד ישראל לשחרור ארבעת האסירים האם נשאר תקווה לחמאס?

 אף אחד לא שאל באיזו זכות ישראל מטילה מצור על עזה? כבר לא התייחסנו לשאלה העיקרית של הכיבוש הן הכיבוש ב- 48 והן ב- 76 . בישראל רק רואים את המצב הנוכחי של ישראל ומי שישבש אותו הוא אשם. אפילו לא שואלים מה תפקידו של נתניהו במחדל הזה.

לכן הוגה הדעות בישראל מייחסים את זה לשינוי האסכולות במערב ובמזרח. במסגרת זו, פרסם ד"ר גדעון שניר מאמר ובו תיאר את ההתנהגות הברוטלית של ישראל במלחמה כהתנהגות הובסיאנית. ובכך אישר את ההתנהגות. לפיה חובתה של מדינה להבטיח את הביטחון והקיום של אזרחיה, ולכן במציאות של מחסור, המאופיינת בתחרות על המשאבים המוגבלים, מלחמה היא אמצעי לגיטימי.

הוא טוען שבעשורים האחרונים ישראל הית תחת השפעת האסכולה הקאנטית ששלטה על המערב ופניה הית לפיוס ושלום עם שכנותיה ועם ארגנים פלסטינים. דבר שאינו נכון. ישראל לא הלכה לפיוס עם הרשות הפלסטינית ולא לכיוון הארגונים הפלסטינים. היא בחרה מדיניות משיכת זמן עד "הכחדה מעצמם של הארגונים" אך לפתע בא שבעה באוקטובר והוכיח של אין דבר זכה "הכחדה מעצם". כי מדובר באנשים תחת כיבוש שלא מתכוונים להשלים עמו.

הוא מכנה את התקיפה של חמאס ב- 7 באוקטובר כ"טבח" כדי לנמק את הרעיון שלו. הוא לא שואל את עצמו האם ה"טבח" אינו אותו האלימות והמצור שהצטברו במשך 16 שנים ועוד לפני כן. עוד לא מתייחס להפרת הדמוקרטיה. הרי ארגון חמאס נבחר על ידי הציבור הפלסטיני אך בישראל ובמערב לא קיבלו אותו והעדיפו לעצום עין מהבחירה של הציבור. ועכשיו בנימוקים חסרי בסיס רוצים להשמיד בכלל את החמאס כדי שהציבור לא ימצא משו שיתמוך בו אפילו בבחירות דמוקרטיות.