האימאם חומייני והשינוי בממשל/ לא ל"הפסבדו-מדע" המערבי
פארס טודיי - פילוסופים פוליטיים מערביים עתיקים האמינו ש"מי צריך לשלוט" הוא חשוב. הם מנו סגולות לשליט והאמינו שבמקרה של הימצאותן של סגולות אלו אצל השליט, העם יגיע לאוטופיה בתהליך אנושי. כמובן, תיאוריה זו מעולם לא התממשה בפועל, וממשל כזה מעולם לא הוקם במערב.
גם הפילוסופים הפוליטיים החדשים של המערב שניסחו את מבני המודרניזם מאמינים כי "איך למשול" זה חשוב. במטרה להסביר את ה"איך", הם בנו תיאוריות ומבנים פוליטיים על השיטה לייצור כוח ועושר והפצתם. את התוצאה וסופו של המבנה הפוליטי הזה ניתן לראות במערב כיום, ופילוסופים פוליטיים מערביים מדווחים על השלבים האחרונים של שקיעתו.
האימאם חומייני, כתיאורטיקן פוליטי, המסתמך על התורות והיסודות של המחשבה האסלאמית והחכמה השיעית, הציג את השילוב של שתי הצורות כדרך האופטימלית, לכן שתי השאלות "מי צריך לשלוט" ו"איך הוא צריך לשלוט" שתיהן, מהוות בסיס לביצוע ומימוש הממשל האלוהי.
הפילוסופים הפוליטיים הישנים והחדשים של המערב לא פעלו להקמת ממשלה לפי התיאוריות שלהם והיו רק הוגים בעולם הדעות. אבל אפשר לומר באומץ שהאימאם חומייני הפך לפילוסוף הפוליטי הראשון בעולם המוסלמי ובעצם בעולם הפילוסופיה הפוליטית שהצליח להופיע גם בדמות המייסד בנוסף לתיאוריה ולממש את התיאוריה שלו בעולם החיצוני.
ל"פיקח" (השריעה האיסלאמית) ולגזירות האלוהיות יש מקום גבוה בתיאוריה הפוליטית של האימאם חומייני. כפי שאמר:
"הפיקח הוא התיאוריה האמיתית והשלמה לניהול ענייני בני אנוש מעריסה ועד קבר"
מבחינתו, בממשל שבנה את הניהול שלו על בסיס "פיקח" אין משמעות למבוי סתום ואין בעיה שאין לה פיתרון.
ברבים מהמסרים והנאומים שלו, במיוחד בצוואתו, הדגיש האימם חומייני את הסכנה של מעבר ל"פיקח" ולגזירות האלוהיות והזהיר מלפנות לדפוסי שלטון עם מקורות פילוסופיים מערביים.
גם אייתאללה חמינאי, יורשו של האימאם חומייני, אמר בהודעתו לפתיחת המושב השישי של אסיפת המומחים להנהגה כי "בממשל האסלאמי, המשילות היא אנושית והמטרות הן אלוהיות". מובן שב"אנושיות" זו אינה מתכוונת לחילוניות המיוצרת במערכת החשיבה המערבית.
"האנושות" מבוססת על מדע ולא על אמונות והנחות פסבדו-מדעיות.
במערב, פילוסוף פוליטי מערבי במאה ה-19, למשל, הציג פילוסופיה בשם מרקסיזם, שלטענתו היא מדעית, בעוד שהפשיזם והליברליזם, היריבים של מחשבה זו, טענו גם הם שהם "מדעיים".
אבל בסוף המאה ה-20, ואחרי האסונות הרבים שה"תיאוריות המדעיות" הביאו על האנושות, הצהירו הפילוסופים הפוליטיים הגדולים של המערב שכל שלוש האסכולות הוליכו את האנושות שולל, ולכן אי אפשר להציג את התיאוריות שלהם כמדעיים.
הדמוקרטיה הדתית של איראן, שיסודותיה הראשוניים חוזקו על ידי האימאם חומייני עם משאל העם של הרפובליקה האסלאמית ומשאל העם על החוקה, ואשר מומשו על ידי בחירת מנהלי המדינה בהצבעת העם, היא תופעה חדשה בממשל האנושי ולפי החכמה האלוהית.
האימאם חומייני הציע באומץ את המודל האלוהי הזה בסוף המאה ה-20 ותושבי איראן קיבלו אותו בגבורה ותמכו בו.
דמוקרטיה דתית פירושה נוכחות של מדע, חוקרים וחכמים, המחויבים ובעלי מחשבה, ניסיון ומיומנות בשכבות שונות של ממשל שנבחרים על ידי הצבעת העם ובחירת העם על מנת להניע את החברה לעבר המטרות האלוהיות ולממש צדק, שהוא הצו העיקרי של הקוראן לחברה.
במילים אחרות, דמוקרטיה דתית פירושה שילוב של מנהיגים צדיקים עם המודל של ממשל צודק.
(המאמר תורגם ממארו של מוחמד כאזם אנבאר לויי שפורסם בסוכנות הידיעות "פארס").