האימאם חומייני והשינוי בממשל/ לא ל"הפסבדו-מדע" המערבי

פארס טודיי - פילוסופים פוליטיים מערביים עתיקים האמינו ש"מי צריך לשלוט" הוא חשוב. הם מנו סגולות לשליט והאמינו שבמקרה של הימצאותן של סגולות אלו אצל השליט, העם יגיע לאוטופיה בתהליך אנושי. כמובן, תיאוריה זו מעולם לא התממשה בפועל, וממשל כזה מעולם לא הוקם במערב.

"הפיקח הוא התיאוריה האמיתית והשלמה לניהול ענייני בני אנוש מעריסה ועד קבר"

מבחינתו, בממשל שבנה את הניהול שלו על בסיס "פיקח" אין משמעות למבוי סתום ואין בעיה שאין לה פיתרון.

ברבים מהמסרים והנאומים שלו, במיוחד בצוואתו, הדגיש האימם חומייני את הסכנה של מעבר ל"פיקח" ולגזירות האלוהיות והזהיר מלפנות לדפוסי שלטון עם מקורות פילוסופיים מערביים.

גם אייתאללה חמינאי, יורשו של האימאם חומייני, אמר בהודעתו לפתיחת המושב השישי של אסיפת המומחים להנהגה כי "בממשל האסלאמי, המשילות היא אנושית והמטרות הן אלוהיות". מובן שב"אנושיות" זו אינה מתכוונת לחילוניות המיוצרת במערכת החשיבה המערבית.

"האנושות" מבוססת על מדע ולא על אמונות והנחות פסבדו-מדעיות.

במערב, פילוסוף פוליטי מערבי במאה ה-19, למשל, הציג פילוסופיה בשם מרקסיזם, שלטענתו היא מדעית, בעוד שהפשיזם והליברליזם, היריבים של מחשבה זו, טענו גם הם שהם "מדעיים".

אבל בסוף המאה ה-20, ואחרי האסונות הרבים שה"תיאוריות המדעיות" הביאו על האנושות, הצהירו הפילוסופים הפוליטיים הגדולים של המערב שכל שלוש האסכולות הוליכו את האנושות שולל, ולכן אי אפשר להציג את התיאוריות שלהם כמדעיים.

הדמוקרטיה הדתית של איראן, שיסודותיה הראשוניים חוזקו על ידי האימאם חומייני עם משאל העם של הרפובליקה האסלאמית ומשאל העם על החוקה, ואשר מומשו על ידי בחירת מנהלי המדינה בהצבעת העם, היא תופעה חדשה בממשל האנושי ולפי החכמה האלוהית.

האימאם חומייני הציע באומץ את המודל האלוהי הזה בסוף המאה ה-20 ותושבי איראן קיבלו אותו בגבורה ותמכו בו.

דמוקרטיה דתית פירושה נוכחות של מדע, חוקרים וחכמים, המחויבים ובעלי מחשבה, ניסיון ומיומנות בשכבות שונות של ממשל שנבחרים על ידי הצבעת העם ובחירת העם על מנת להניע את החברה לעבר המטרות האלוהיות ולממש צדק, שהוא הצו העיקרי של הקוראן לחברה.

במילים אחרות, דמוקרטיה דתית פירושה שילוב של מנהיגים צדיקים עם המודל של ממשל צודק.

(המאמר תורגם ממארו של מוחמד כאזם אנבאר לויי שפורסם בסוכנות הידיעות "פארס").