שקר-אין לו רגליים

ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, ניסה לפטור עצמו מהאחריות לאווירת ההסתה שהובילה לרצח יצחק רבין. "מאז הרצח ישנם ניסיונות מתמשכים לעוות את האמת ההיסטורית ולייחס לי את ההסתה שקדמה לרצח", טען נתניהו בפוסט שהעלה בפייסבוק, והביא דוגמאות לדברים שאמר לפני ואחרי הרצח, שהסתייגו מההסתה הפרועה נגד רבין.

רק שהעיוות ההיסטורי כאן הוא מנת חלקו של נתניהו דווקא. אפשר להניח שנתניהו לא העלה על דעתו כי הדברים שהוא אומר דאז— או שנאמרים על ידי חוגי הימין הקיצוניים — יביאו לרצח.

אבל כל זה אינו מנקה את נתניהו מהשותפות להסתה שהביאה לרצח. אי אפשר להתעלם מאווירת ההתלהמות הקשה נגד רבין בחודשים שקדמו לרצח. קריאות רבין בוגד או מוות לרבין, תמונות שלו חבוש בכאפייה או לבוש במדים נאצים, שריפת תמונתו תחת הכותרת "ממשלת הדמים", ושתי ההפגנות המפורסמות שאותן הוביל — האחת בכיכר ציון, שבה נישאו הקריאות "בדם ואש את רבין נגרש", והשנייה בצומת רעננה, שבה נישאו ארון קבורה וחבל תלייה — כל אלו לא הותירו ולא יכולים להותיר ספק: נגד רבין התנהל מסע הסתה מסוכן ואלים, שהתממש בסופו של דבר בהתנקשות של יגאל עמיר.

התמונה של נתניהו עומד זחוח על המרפסת בכיכר ציון, כשתחתיו נשמעות קריאות "רבין בוגד" ו"רבין רוצח", מונפות תמונות של רבין במדי אס־אס, והקהל שר "מוות לרבין" — לא יכולות להיות מוכחשות. גם המשמעות שלהן אינה יכולה להיות מוכחשת: נתניהו התכוון להסית, ועשה דברים משמעותיים כדי לעודד את ההסתה. גם אם פה ושם אמר כמה מלות הרגעה — הרי שעשה זאת אחרי מעשה, באולפן טלוויזיה סטרילי.

בשעת אמת נתניהו צעד לפני ארון הקבורה המדומה, ונתן להסתה גושפנקא. בשעת מעשה נתניהו ראה את תמונת רבין נשרפת, ולא הגיב. בשעת מעשה נתניהו נתן להסתה היתר, ובכך מעל בתפקידו של "מנהיג" כמו שהוא אוהב להגדיר את עצמו— תפקיד של מי שמוביל שיח לא אלים וסובלני, גם בשעת משבר.

האמת המוחלטת היא  כך היה ב–1995 וכך קורה גם היום. הרטוריקה של נתניהו עקבית לאורך כל השנים: מ"השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" ועד "הערבים נעים בכמויות לקלפיות". ההתנערות של נתניהו מהאחריות לאווירה שהובילה לרצח רבין לא תצלח.