הדיל הרחב

טרם יציאתו של נתניהו למפגש המכונן עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, הפעילו ראשי המתנחלים ותומכיהם לחץ כבד עליו להציג סדר יום חדש: ביטול חזון שתי המדינות, החלת מהלכי סיפוח של שטחי C ובנייה מסיבית בהתנחלויות. בכך הם מקווים להביא את הקץ לכל אפשרות של הסדר עתידי עם הפלסטינים.

במסיבת העיתונאים שהשניים קיימו,דיבר טראמפ על צורך ב"דיל" עליו צריכים להסכים הישראלים והפלסטינים, ומבחינתו לא משנה אם זה מבוסס על שתי מדינות או מדינה אחת, ובלבד שהצדדים יסכימו על כך. כמו כן, הוא ביקש נתניהו "להרגיע" את תנופת הבנייה בהתנחלויות. נתניהו בחר בנוסחת הפלא שלו: הרחבת מושג ה"ביטחון", והצורך בשליטה ביטחונית ישראלית בכל המרחב שממערב לירדן. הביטחון מכסה גם את הבעיה העיקרית בראייתו, האיום האיראני, אם ארה"ב לא תמנע מאיראן לפרוץ את הסף לפצצה גרעינית, ותחסום את ההשפעה האיראנית הגוברת בסביבתה הקרובה של ישראל.

ניתן לזהות ארבעה יעדים עיקריים למדיניות ממשל טראמפ במזרח התיכון: (1) התחייבות לחיסול דאעש (2) הקשחת הגישה כלפי איראן (3) בניית מערכת יחסים עם מדינות האזור על בסיס תמורות הדדיות (עלות־תועלת) (4) שיפור היחסים עם ישראל.

נתניהו ניסה להטות בעדינות את המשקל וסדר העדיפויות האמריקאי לכיוון הדיפת איראן, מבלי שיהיה על טראמפ לוותר על מחויבותו לחיסול דאעש. גם בהנחה שנתניהו הצליח לשכנע במרכוז הבעיה האיראנית, עדיין צפויות מחלוקות בין תל אביב לוושינגטון בנוגע לאופן ההתמודדות עם טהרן. למשל בנושא הסורי: ישראל מדגישה כי מניעת נוכחות איראן ובעלי בריתה בסוריה היא תנאי בכל הסדר עתידי.כלל לא בטוח שארה"ב תערוב לדרישות הישראליות בנושא זה, ויש סימנים לכך שטראמפ יפקיד את "התיק הסורי" בידי רוסיה.

מערכת היחסים של אמריקה עם ישראל נשענה לאורך השנים על כמעט נדבך אחד:אינטרס אסטרטגי משותף.

הנדבך האסטרטגי, עד שנות ה־90, נשען על המסגרת המארגנת של המלחמה הקרה והיותה של ישראל בקדמת זירת המאבק נגד השפעת ברית־המועצות במזרח התיכון. בעידן החדש הנכסיות של ישראל פחתה ונוצר חוסר איזון בולט ביחסים. בעוד ארה"ב מספקת ערבויות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות לקיומה של ישראל, זו אינה ממלאת את חלקה בעסקה, למשל בנושא הפלסטיני. ובעוד שנתניהו דיבר בשפתו של טראמפ על "הדיל הרחב" האזורי, ישראל אינה רצויה כחברה בכל מסגרת של קואליציה אזורית — גם זו שמקדמת ארה"ב נגד דאעש. זאת, מכיוון שאינה נתפסת כלגיטימית בעיני מדינות ערב ובעיקר בעיני הרחוב הערבי, כל עוד אין התקדמות בפתרון הבעיה הפלסטינית.

מדיניות הסיפוח והבנייה לצד מימוש הקווים האדומים לאיראן עלולים להביא להסלמה בזירות הצפונית והפלסטינית. פוטנציאל ההסלמה יתנגש בחישובי העלות־תועלת של טראמפ, ובערך האסטרטגי של ישראל — שתהפוך עבורו מנכס לנטל. כל הסימנים מעידים על כך שאז לא יהסס להתייצב נגדה.