הסיכויים קלושים להשפיע על המדינות העולם להשלים עם הכיבוש הישראלי 

מדינות אירופה, יתמכו או יימנעו בהצבעה בארגון אונסק"ו על הצעת ההחלטה המערערת ומתכחשת לשליטה הישראלית בעיר הקודש.

בישראל הביעו זעם על מדינות אירופה ובעיקר גרמניה, והאשימו אותה שהיא, עומדת מאחורי ההצעה שהוגשה ע"י אלג'יריה, מצרים, לבנון, מרוקו, עומן, קטאר וסודאן, ועל פיה מדינות ערב דוחות ומתתנגדות לטענה הישראלית לריבונות על עיר הקודש.

אמנם החלטת ארגון אונסק"ו להתכחש לשליטה הישראלית בעיר הקודש, הגיונית ומתישבת עם החלטות האו"ם 242 ו- 338 שקראו לישראל לצאת מהשטחים הערבים שכבשה, ולהסיג את כוחותיה מעבר לקו הגבולות בארבעה ביוני 1967. אך בישראל התעקשו וסירבו לסגת, אדרבא, הגורמים הישראלים הציתו מלחמות הרסניות, מתוך הנחה שיהיה ניתן ליצור מציאות חדשה, שתנפץ את החלטות האו"ם. כידוע זה לא הצליח ולא צפוי להצליח, מפני הערבים והמוסלמים שלא היו מוכנים לוותר ולהתקפל, בעת חולשה, כאשר החזיקו מעמד מול הלחצים מצד ארה"ב ומדינות המערב, לא נראים מוכנים היום להשלים עם הכיבוש במחיר כל שהוא.

התפתחות זו באה בעקבות ההתנהגות היהירותית של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו שביקש משר החוץ הגרנמי זיגמר גבריאל, במהלך ביקור בישראל, שלא להיפגש עם נציגי ארגוני השלום וזכויות האדם הישראלים, "שוברים שתיקה" ו- "בצלם", כתנאי לקיים את הפגישה עמו. שר החוץ הגרנמי, כידוע, דחה את הבקשה והקנצלרית אנגלה מרקל הביעה תמיכה בעמדתו של השר זיגמר גבריאל. בכך קיבל נתניהו סטירת לחי על היהירות והרברבנות שלו מול מעצמה שלא ניתן להכתיב תנאים עליה.  כתוצאה מתיחות נוצרה בין ישראל לגרמניה. נתניהו אמר כי ( המדיניות שלו ברורה, לא להיפגש עם דיפלומטים, שנפגשים עם ארגונים שמכפישים את החיילים הישראלים ומבקשים להעמיד אותם לדין, כפושעי מלחמה). לאחר מכן טען נתניהו בראיון לעתון /בילד/ הגרמני, כי הוא ביקש לשוחח עם השר הגרמני להסביר את עמדתו, אבל גבריאל סירב.?!

שר החוץ הגרנמי, יודע כמובן, שנתניהו רוצה לנצל את התקרית לחזק את מעמדו, לכן אמר, כי אינו רוצה להיכנס למשחק הפוליטי בישראל, והדגיש את עמדתו המייחסת חשיבות למפגשים גם עם הארגונים הלא ממשלתיים. בישראל כמנהגם מנסים לטשטש עובדות לערבב בין הנושאים אך מיום ליום מתברר שהסיכויים נהפכים קלושים להשפיע על המדינות והארגונים הבינ"ל להשלים עם הכיבוש הישראלי.