אומלל ההסתה הפרועה ממשיך לרקוד על הדמים
ישראלים רבים אומרים כי הם אסירי תודה לנועה רוטמן ויונתן בן ארצי על מה שאמרו אתמול, וגם לח''כ שלי יחימוביץ' על נאום נדיר, חד וברור כבדולח, שהסביר לנתניהו מדוע התבכיינותו על ההסתה המשולחת נגדו היא זעקת קוזק נגזל.
בדיוק בטקס הזה, הממלכתי, היו צריכים הנכדים של יצחק רבין להגיד את מה שאמרו. בדיוק בעיתוי הזה, של האזכרה של ראש הממשלה הישראלי שנרצח, הם היו חייבים לגרום לתחושה לא נוחה, לדחוק זעזוע.
מה בעצם הם אמרו? הם אמרו שאף אחד לא הפיק את הלקח מדמו השפוך של ראש ממשלה ישראלי שנרצח על ידי יהודי מוסת, שטוף מוח, תוצר של הסתה כבדה שתוזמרה על ידי רבנים ופוליטיקאים. אם רבין היה כותב צוואה ערכית, הוא היה מבקש מבניו, מנכדיו, מניניו ומאוהביו להמשיך להגיד את זה בכל יום זיכרון. רק את זה. להגיד את הדברים למי שעמד שם על המרפסת.
אבל מילא מרפסת. 23 שנים עברו והשורש ב.ג.ד ממשיך לככב. כל מי שלא מתיישר עם דף מסרים מסוים, מוקע אל עמוד הקלון. ''חוקי נאמנות'' עוברים בכנסת כלאחר יד. המחנה השני מוגדר בהגדרות חמוצות כלשהן על בסיס יומי. פעמיים בשבוע אצים־רצים מחוקקים זריזים ומייצרים עוד חוק שתפקידו להמשיך להצר את חופש הביטוי, את המרחב האישי, את עליונות המשפט. הרשת נשטפת הסתה פרועה. השמאלנים לא רק שכחו מה זה להיות יהודים, עכשיו הם בוגדים ביהודים.
בנימין נתניהו השתתף בהסתה נגד רבין והוביל אותה. ההוכחה הניצחת לכך היא העובדה שנחשפה בביוגרפיה שכתב בן כספית על אודותיו, שלפיה הוא הוזהר מבעוד מועד על ידי אחד מאנשי הצוות שלו ש''הפעולות הללו מוציאות את השדים מהבקבוק ומעוררות יצרים אפלים''. נתניהו לא רצה שרבין יירצח, אבל התעלם מהאזהרות של אנשיו, של ראש השב''כ ושל נוספים והמשיך לרקוד על הדם בכל הזדמנות, עד שמישהו לקח אקדח, טען אותו בקליעי ''הולופוינט'' וירה בגבו של רמטכ''ל לשעבר, יצחק רבין.
כל מה שנותר למי ומה שרבין הותיר אחריו, זה לנסות לדאוג שרצח כזה לא יחזור. למרבה הצער, ממה שרואים ושומעים ברשתות וברחובות, הישראלים קרובים מאי פעם. הניסיון הפתטי של נתניהו לטעון שמסיתים גם נגדו, לא מחזיק מי אפסיים. האלימות בישראל באה מימין שמאלה. שמאלני ישראל יכולים להיות ארסיים, יצירתיים, עקשנים ונודניקים. הם לא יורים.
כפי שח''כ יחימוביץ'' הדגימה בנאומה, כשהרימון, האקדח, התת־מקלע או טיל הלאו משוגרים, זה קורה מימין שמאלה. את רמת האיום והאבטחה מגבירים על מנהיגים כשנשקפת להם סכנה מימין. לא משמאל. הסכנה הגדולה ביותר מעל ראשו של נתניהו תרחף אם הוא יעז לדבר על פינוי יישובים או החזרת שטחים לבעליהם.
בימים בהם כל קרנף מלך, שרים בכירים מתחרים ביניהם מי מנגב מהר יותר את הרצפה שעליה אמור לדרוך מתישהו המלך ביבי הראשון, חשוב לאזור אומץ פעם אחת בשנה כדי להגיד את האמת ולזעוק את הזעקה ההיא, שפרצה ממעמקי החזה ב־4 בנובמבר 1995, אבל לא באמת נשמעה. עדיף להגיד לראש ממשלה את האמת בפרצוף, מאשר לירות לו שלוש יריות בגב. אז תודה, נועה ויונתן. ותשמרו על עצמכם.
