בנימין נתניהו הפך לראש המפלגה השלישי בתולדות ישראל שמחזיר את המנדט שקיבל להרכבת ממשלה לנשיא. קדמו לו שמעון פרס ב-1990 וציפי לבני ב-2008. אלא שבניגוד לפרס ולבני, שקיבלו את המנדט בזמן כהונת הכנסת – נתניהו הוא הראשון בתולדות ישראל שמחזיר את המנדט אחרי מערכת בחירות.

לאחר הבחירות ב-1988 עמד יצחק שמיר בראש ממשלת אחדות שבה היו שותפות הליכוד, המערך, המפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל. בקואליציה היו יותר מ-90 חברי כנסת.

ב-15 במרץ 1990, אחרי שחיים רמון וכמה חברי כנסת מהמערך, שכנעו בהוראת פרס את ש"ס לתמוך בהם, נפלה הממשלה בהצבעת אי-אמון. יו"ר ש"ס דאז, אריה דרעי, "עשה תרגיל" וחמישה חברי מפלגתו נעדרו מההצבעה.

לאחר שהממשלה נפלה הכריז פרס בחגיגיות: "הממשלה שנקים תקדם במהירות את תהליך השלום, לאחר שהממשלה הזו שיתקה את התהליך". אחרי הפלת ממשלת שמיר - הטיל נשיא ישראל דאז, חיים הרצוג, את מלאכת הרכבת הממשלה על פרס - שהיה ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר בממשלת שמיר.

פרס ניסה להקים ממשלת שמאל-חרדים, אך גם אז החרדים מנעו את הקמת הממשלה. הרב אלעזר שך נאם את "נאום השפנים" ב-26 במרץ. הרב תקף את המערך במילים קשות מול קהל תומכים באולם הספורט ב"יד אליהו".

אחרי אותו נאום החליט הרב עובדיה יוסף שש"ס לא תצטרף לממשלה בראשות המערך. פרס "נתקע" עם 60 חברי כנסת שתמכו בו והיה צריך לצרף עוד אחד. הח"כ ה-61 היה בסופו של דבר אברהם שריר, שפרש עם יצחק מודעי מהליכוד.

11 באפריל היה צריך להיות יומו הגדול של פרס - הוא התכונן להציג ממשלה של 61 ח"כים מהמערך, רצ, שינוי, מפ"ם, אגודת ישראל ובתמיכת המפלגות הערביות. אבל משהו קרה באותו יום - חברי הכנסת אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי מאגודת ישראל - נעלמו. פרס נכנס ללחץ, כי ידע שרק 59 ח"כים תומכים בו ומיהר לבקש ארכה להרכיב ממשלה מהנשיא. בתום הארכה הוא הרים ידיים והודה שנכשל. מי שהקים ממשלה אחר כך היה יצחק שמיר.

 ב-22 בספטמבר 2008 היה זה פרס, הפעם בתפקיד נשיא ישראל, שהטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ציפי לבני, לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט מראשות הממשלה.

לבני מיד פתחה במשא ומתן קואליציוני קדחתני בניסיון להקים ממשלה חדשה בראשותה. היא מיקדה את מאמציה ביו"ר העבודה דאז, השר אהוד ברק, שבגללו החליטה קדימה לקיים פריימריז.

וכמו ב-1990, גם ב-2008 הייתה ש"ס לשון המאזניים. ב-24 באוקטובר הודיעה מועצת חכמי התורה של המפלגה שאין להצטרף לממשלה בראשות לבני.

באותה תקופה פורסם כי לבני הציעה לש"ס 650 מיליון שקל עבור קצבאות ילדים, אולם בש"ס אמרו שהמפלגה הייתה מעוניינת במיליארד שקל לכל הפחות עבור נושא זה. בנוסף הובטחו למפלגה 350 מיליון שקל מהסכם קואליציוני קודם.

המאמצים להרכבת הממשלה נמשכו עד הרגע האחרון. בזמן שלבני הייתה בדרכה לבית הנשיא, התקשרה אליה יו"ר הכנסת דאז דליה איציק וביקשה ממנה להמתין ולדחות בכמה שעות את הודעתה. לבני נעצרה, הפגישה נדחתה, אך המאמצים לשכנע את ש"ס כשלו.

לבני יצאה בסופו של דבר לתקשורת ואמרה: "הייתי מוכנה לשלם מחירים להקמת ממשלה, אבל לא הייתי מוכנה למשכן את עתידה הכלכלי והמדיני של ישראל ולא את התקווה לעתיד טוב יותר ולפוליטיקה אחרת. פעלתי במשא ומתן בנפש חפצה. אבל בימים האחרונים התברר לי כי העבודה שהקמת הממשלה נעשית בשלהי כהונה מביאה לדרישות בלתי אפשריות מצד שותפות עתידיות, הן בנושאים כלכליים והן בנושאים מדיניים". בסופו של דבר הוקדמו הבחירות לכנסת ה-18 והן התקיימו ב-10 בפברואר 2009. בבחירות האלה אמנם קדימה בראשות לבני זכתה ב-28 מנדטים, אך מי שהרכיב את הממשלה היה בנימין נתניהו, שמפלגתו הליכוד קיבלה 27 מנדטים.

ובחזרה להווה: נתניהו הוא השלישי שמחזיר את המנדט הנשיא, וכאמור הראשון שעושה זאת לאחר מערכת בחירות. למעשה, לנתניהו היו 55 חברי כנסת שתמכו בו, הוא הציג קווי יסוד לממשלת אחדות - אך כחול לבן וישראל ביתנו דחו אותם. עתה תוטל הרכבת הממשלה על יו"ר כחול לבן, בני גנץ.