כשהימין עשה את שלו
זה היה השבוע של הימין. זה היה שבוע מותו של בלוק הימין המאוחד מאחורי בנימין נתניהו. שבוע שבו כל מי שנמצא מימין ללפיד ויעלון שאל את עצמו האם נכון שמפלגת ימינה, השותפה הטבעית של הליכוד, תישאר באופוזיציה. היו דעות לכאן ולכאן.
היו גם מי שאמרו שברגע האמת ימינה שוב תתקפל כמו שהיא יודעת, ותתיישר למסדר של נתניהו. עד כה זה לא קרה, והסיכויים נראים קלושים, אף שניתנה תוספת זמן עד להשבעת הממשלה. וזה לא שאין בימינה חששות, תהיות, שאלות קשות על היכולת להישאר רלוונטיים באופוזיציה השוחקת והאפורה.
בסופו של יום, נפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ׳ - מי שהחזיקו עד כה בתפקידים בכירים מאוד בממשלות נתניהו - החליטו הפעם להמר על כל הקופה. הם, אגב, בטוחים שההימור הוא לא רק שלהם. גם נתניהו מהמר כשהוא מאפשר את פירוק הבלוק שעד כה מנע מגנץ להרכיב ממשלה. בנט, שקד וסמוטריץ' גם בטוחים שחגורת ההגנה שקיבל מהם עד היום, בטח במצבו המשפטי הסבוך, תהפוך בקרוב לחגורת נפץ - ונתניהו יצטער על הרגע שהסכים לוותר עליהם. הוא נותר למעשה תלוי בשותפו החדש, אויבו עד לפני רגע.
נתניהו ניגש למו"מ עם כחול לבן כשהוא משוחרר ממחויבות לימינה, הביא איתו דף נקי והסכים לממשלה שוויונית של לא פחות מ-17 שרים על 17 חברי כנסת למפלגה שעד לא מזמן הוגדרה על ידו מפלגת שמאל. שלא לדבר על כך שביטחון ישראל הופקד במסגרת המו"מ הזה בידי גנץ, מי שבליכוד טענו שהוא "לא אפוי" שיקבל כבונוס רוטציה על ראשות ממשלה. את כל זה בנה נתניהו במשך שבועיים וחצי, כשימינה מחוץ.
אם הגוש היה חשוב לנתניהו, הוא היה סוגר את ההסכמים הקואליציוניים קודם מול הגוש, ועם השלל שנותר היה מגיע לגנץ. לגנץ בשלב הזה כבר לא היה מרחב תמרון ולא מנוף לחץ. הוא היה כל כולו בידיים של נתניהו. מדוע נתניהו לא ניצל את זה? מדוע הסכים ללכת לוויתורים מרחיקי לכת עם כחול לבן, אבל עם ימינה החליט לדקדק במפתח התיקים עד רמת ספירת הימים לכהונה בראשות הוועדות? התשובה פשוטה: הגוש עשה את שלו.
