מרב מיכאלי הצילה את מפלגת  "העבודה"

יושבת הראש מפלגת "העבודה" החדשה מרב מיכאלי הצליחה להשתלט על המפלגה אחרי מסע לא קל נגד עמיר פרץ ואיציק שמולי.

על מיכאלי אומרים היא לא מתמסרת בקלות למפלגות אחרות, לא מוכרת את "העבודה" לכל דורש, ופותחת את השורות לכל מי שמעוניין להתמודד לרשימה לכנסת. עם זאת היא נותרה לבד, עם מפלגה היסטורית, שזקוקה לשיקום. זה יקח שנים, אבל היא לא נטולת סיכוי. היו מפלגות אד הוק שבאו ונעלמו כלא היו. אבל מפלגות בעלות בסיס אידאולוגי שרדו. הליכוד הידרדר ל־12 מנדטים בבחירות 2006 אבל הצליח להתאושש, ומאז 2009 הוא בשלטון. מפלגות מרכז למיניהן התאיידו, חלקן ילכו וייעלמו, חוץ מיש עתיד של יאיר לפיד שנבנתה על בסיס מרכזי, בלי סיפורי זיגזג.

מרב מיכאלי הצליחה כנראה למנוע הריסת מפלגת "העבודה" על ידי עמיר פרץ, שבגד בבוחרי "העבודה" והצטרף לממשלת נתניהו. אבל מיכאלי נשארה באופוזיציה כאדם אחד בתוך קואליציה שצריכה להילחם בשרי המפלגה שלה ובממשלה. המאבק הזה השתלם לה, והיא יושבת היום על כיסא דוד בן־גוריון, יצחק רבין ושמעון פרס. עם זאת, מה יקרה הלאה? יש האומרים כי אילו פרץ ושמולי לא היו מזנקים לממשלת נתניהו, מפלגת העבודה הייתה היום בעמדה מצוינת לקראת הבחירות.

פרץ רצה לקיים את בחירות לראשות מפלגת העבודה בקרב חברי הוועידה שבה הוא שולט, אבל מרב מיכאלי פנתה לבית המשפט המחוזי, שכפה לקיים פריימריז; אז היא נבחרה לתפקיד היו"ר. היא תבעה מפרץ וגם משמולי לעזוב את הממשלה. אבל פרץ עזב את המפלגה וגם את הכנסת, ונשאר בממשלה של נתניהו שאליה נשבע שלא להצטרף.

בסופו של דבר, פרץ רצה להטמיע את מפלגת העבודה בכחול לבן, והתחנן לבני גנץ וגבי אשכנזי שיספחו אותו אליהם. הוא טען כי רוב חברי כחול לבן הם אנשי העבודה, וההפך. הם לא נענו לו, אף שסימן לכולם שהעבודה היא מפלגה בפירוק. רבים מאנשיה נפוצו בינתיים לכל עבר, ומפלגת "העבודה" ההסטורית הידרדרה בהתאם מתחת לאחוז החסימה. מיכאלי שהאמינה ב-"עבודה", למרות כל הלעג והבוז מסביב, זכתה באימון מי שנשארו במפלגה מה ממונע מאוייבי "העבודה" להשיג את שאיפותיהם.