האפרטהייד כברירת מחדל
הדיון הציבורי בדבר היותה של חלופת שתי המדינות לפתרון הסכסוך יודע עליות ומורדות בעשור האחרון, אך בדבר אחד שורר קונצנזוס שחוצה קווים מפלגתיים, ולפיו אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להגיע להסכם קבע.
הביטוי "אין פרטנר" בצד הפלסטיני נשחק מרוב שימוש. בחודשים האחרונים הדיון עלה מדרגה (או ירד, בהתאם להשקפה הפוליטית) וגברו הקולות שקבעו כי נסתם הגולל על חלופת שתי המדינות לנוכח המציאות בגדה המערבית, הטענה על היעדרו של מנהיג פלסטיני שיכול ורוצה, ותזוזתה ימינה של החברה הישראלית.
מדובר במציאות מורכבת הרבה יותר, או במהופך - ברורה למדי. בלשון בינארית: חלוקה לשתי מדינות או הידרדרות לאפרטהייד. באבחנה מעניינת: בעוד שהחלופה הראשונה מחייבת הסכמה והצהרה רשמית, חלופת האפרטהייד אינה זקוקה לכך, והיא תצמח כברירת מחדל של הנסיבות במקרה שחלופת ההסכם לא תתקיים.
יהא מי שיטען שמצבה האסטרטגי הנוח של ישראל בשנים האחרונות מעניק לה מרחב תמרון רחב יותר, ומחזק את מעמדה מול הצד הפלסטיני.
המשתבחים בהסכמי אברהם, הנכונים לכשעצמם, שוגים, הרי שכל זה לא מעלים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני או ממסמס אותו, שהרי מדובר בסכסוך בין שתי זהויות הכלואות יחדיו בטריטוריה מוגבלת. יתר על כן, הזהות שנמצאת בסכנה גדולה יותר היא זו היהודית.
דווקא על רקע זה, קולות עדכניים וטרנדיים הקוראים ל"צמצום הסכסוך", מרעים את מצבה של ישראל. הם מספקים את האשליה שניתן לצמצם את נקודות החיכוך, מבלי להידרש לשאלה המרכזית הנוגעת לדמותו של ההסכם, או לגורלן של שתי הזהויות.
יש להפנים שחלופת שתי המדינות אמנם התרחקה, אבל לא נעלמה. היעלמותה פירושה, ואין בלתה, החלטה ישראלית מודעת שתומכת בהיעלמה. אין לישראל הפריבילגיה לכך. קבלתה של הטענה כי חלופה זו איננה אפשרית פירושה שהגלישה לאפרטהייד היא בלתי נמנעת. ההכרזה על מצב זה אמנם אינה אקטיבית מצידה של ישראל, אולם היא תהיה כך מצידה של הקהילה הבינלאומית, זו שבהבל פה והצבעה הזויה באו"ם העניקה את הלגיטימציה להמצאתה של ישראל.
המונח אפרטהייד בישראל מעורר, אולם פירושו המעשי של המונח מתבטא בשלל צעדים שכבר מתבצעים בשטח, ומתקבלים בהבנה או בהדחקה מצד מרבית הציבור הישראלי: היעדר זכויות אזרח בסיסיות לפלסטינים, אכיפה שונה ומפלה של החוק הישראלי בשטחים הכבושים (דין אחד לנו ושני להם), אי-אכיפה של עבירות מצד ישראלים נגד הפלסטינים, נתיבי תנועה עוקפים אך נפרדים בעייתיים מאוד בלשון המעטה מבחינה חוקית ואזרחית ועוד.
הקושי בהבנתו ובהפנמתו של המונח "אפרטהייד" מובן. אולם חשוב לא פחות להבין שמדובר בתהליך של גלישה, מהירה או איטית, למציאות מבהילה. אשר על כן, חייבים לפעול כדי למנוע את אובדנה של חלופת שתי המדינות. זה דורש הפנמה של משמעות חדלונה, אך לא די בכך. חובה להשיב את השיח הציבורי והפוליטי סביב התהליך המדיני (ביטוי שהפך לנאיבי ולא רלבנטי).
