חאדר עדנאן סמל לעם שחי או במצור או במעצר

"הוגה" שביתות הרעב בכלא הישראלי חאדר עדנאן שכונה "לוחם הקיבה הריקה" מסר את נשמתו בשביל פלסטין. אותו האיש שנעצר 13 פעמים - בכל פעם הוא שבת רעב אך הפעם השביתה ארכה 86 ימים והכיבוש הישראלי לא התעניין.

הוא מסמל את כל העם הפלסטיני שכל חייו עוברים או במעצר ואו במצור. במותו הוא חשף את האכזריות של הכיבוש הישראלי שלא אכפת לו להחזיק עם אחר תחת כיבוש ומצור אם כי עד לנצח.

עדנאן, תושב ג'נין, נעצר על ידי כוחות ישראל בפעם ה-13 בחייו ב-5 בפברואר, ונכלא בפעם העשירית בשב"ס. מאז, כפי שעשה גם בפעמים קודמות בהן נעצר ונכלא, שבת רעב.

הוא היה הוגה שביתות הרעב לכן הוא עשה את מה שאמר לאחרים בכל פעם שנעצר. עד ששילם בחייו על המשנה שלו. הוא נעצר בחשד לחברות בארגון שלוחם לשיחרור העם שלו ולעצמאות פלסטין אך נחשב בישראל כארגון "טרור". הוא כל כך מתנגד לכיבוש שלא היה מוכן לקבל בדיקות רפואיות או לקבל טיפול רפואי של הכובש בכלא.

הוא לא היה מוכן לקבל מהכיבוש אפילו תרופה. מה שתהפך לאמתלה להמשך הכיבוש. אם הוא לא הצליח לגרש את הכובשים מאדמת עמו הוא הצליח לגרש את התרופה של האויב מגופו ששולט בו. בכך הוא הפריך את התיאוריה של "גדולי" ישראל כמו שימעון פרס שרוצים לייצר התנכרות אצל העם הפלסטיני לרווחה כלכלית כדי לוותר על עצמאות ומאבק חירות.

מותו יוביל למחאה גדולה ויגביר את השפעתו. כבר בג'יהאד האסלאמי הודיעו על שביתה כללית בגדה המערבית ובעזה בעקבות מות עדנאן. "השייח והמפקד עדנאן מת מפשע שהאחריות עליו מוטלת על כתפי הכיבוש שעצר אותו והתעלם מהסבל שלו, ופעל נגדו בפשעים מכוערים, והוא ישלם את המחיר על הפשע הזה", הודיעו בג'יהאד והוסיפו "עדנאן היה מאלה שסללו את הדרך עבור כל מי שתמך בחירות בפלסטין והעולם כולו".

גם מרצועת עזה שוגרו רקטות לעבר ישראל כאות סולידריות על מותו של עדנאן.

האישיות הגדולה של עדנאן הובילה לכך שגם ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה התייחס למותו ואמר: "זה בוקר עצוב לפלסטין. הכיבוש, הנהלת בתי הכלא ומערכת המשפט ביצעו פשע מכוון נגדו, סירבו לבקשה לשחררו והזניחו אותו רפואית בצינוק". במועדון האסיר הפלסטיני כינו זאת "רצח בכוונה תחילה".

חאדר עדנאן ידוע כמי שהטמיע באסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש את עיקרון שביתות הרעב כדי להשתחרר, והפך לגיבור בעיני הפלסטינים. הוא מכונה על-ידם "לוחם הקיבה הריקה".

ב-2005 הוא פתח בשביתת רעב למשך 12 ימים בעקבות בידודו בכלא הישראלי. הוא לא הפסיק את שביתתו עד שהנהלת הכלא נעתרה לדרישתו להעביר אותו למחלקות הרגילות של בית הסוהר. ב-2012 הוא שוחרר מהכלא בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי, שנגרמם משביתת רעב במשך חודשיים.

אך הכיבוש כהרגלו רודף את אלה ששחרר מעת לעת ועצר אותו שוב ב-2015 אך הוא שבת רעב הפעם במשך 56 ימים. בעזרת המהלך הוא הפעיל לחץ על השלטונות בישראל לשחררו, ובנוסף, הם התחייבו אז לא להכניסו שוב למעצר מנהלי. דבר שהפך לאלה של הכיבוש על ראשם של הפלסטינים ובפעם האחרנוה הוא המשיך את השבית ל-86 ימים. ועם זאת הכיבוש לא התעניין.

הוא עשה זאת כדי שהעולם יראה את העוול המושת על הפלסטינים אך "העולם החופשי" ממאן ולא מוכן "להעכיר" את האושר והעושר שלו אפילו בפזילה לכיוון העם פלסטיני הנאבק והנאנח.