עולם הבלהות של חוק הגיוס
הפחדים הביטחוניים של ישראל גברו אחרי המתקפה בדמשק התערבבו עם החיסול מהאוויר של עובדי "המטבח המרכזי העולמי" בדיר אל-בלח, הסערה הבינלאומית בעקבות התקרית, ההפגנות בכניסה לביתו של בנימין נתנהיו ברחוב עזה, והאיומים בבחירות מוקדמות שמרחפים כל הזמן מעל לראשו, כל הצרות האלה הרחיקו לינה מעיניו של נתניהו.
ביום שלישי הציע בני גנץ לקבוע את ספטמבר הקרוב כתאריך מוסכם לבחירות הבאות. נתניהו לא התרגש מההצעה של גנץ, וכמובן שהוא לא ייענה לה. מבחינתו, גנץ הוא סוס טרויאני שיושב בממשלה ובקבינט המלחמה רק כדי להפיל אותה מבפנים. כולם יודעים שגנץ יעזוב את הממשלה, נתניהו מעדיף שזה יקרה כמה שיותר מאוחר. המשחק ברור.
מה שמשגע את נתניהו הוא שר המלחמה שלו, יואב גלנט. נתניהו חושב שהקשר בין גלנט וגנץ (ג"ג – מכנים אותם בלשכת נתניהו) בנושא חוק גיוס החרדים הוא מהלך אופוזיציוני משותף ומתוזמן שבא לפרק את הכול ולזרז בחירות. אילו הדבר היה תלוי בנתניהו, ואילו לא היה בעיצומה של מלחמה קשה, נתניהו היה מפטר את גלנט לפני גנץ.
נתניהו סופר אצבעות. יש לו 64 חברי כנסת ברגע זה, יחד עם גלנט. את הקואליציה הזו הוא צריך לשמר בכל מחיר כדי להימנע מבחירות שעשויות לשלוח אותו הביתה ולסמן בעיניו גם את ההפסד במלחמה על עזה. רק בגלל זה משבר הגיוס שמאיים על הקואליציה מפחיד אותו.
נתניהו משוכנע שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה והמשנה שלה, גיל לימון, עובדים שעות נוספות ביחד עם גלנט וגנץ כדי לחסל את הממשלה, בעיקר כשכולם תובעים לגייס את כל המַלְשָׁ"בִים.
כמו שיריב לוין סיבך את נתניהו ואת ישראל כולה עם הרפורמה המשפטית שלו, כך גלנט-גנץ עושים לו עם חוק הגיוס: התרחשות בדרמה גדולה, בקיצוניות, הכול או לא-כלום, עם אפקט הרסני בציבור החרדי שעומד לנסר לו את כיסא ראש הממשלה.
בסוף החודש הבא, אחרי כל התזזית שהייתה בישראל, יתכנסו תשעה שופטי בג"ץ ויקבעו האם לחייב את הממשלה לפעול מייד לגיוס אקטיבי של תלמידי הישיבות.
הדיון הזה מפחיד את נתניהו וסובביו יותר מכל. הם בטוחים שאם בג"ץ ייתן פסק דין סופי בסוגיית הגיוס, החרדים לא יוכלו לשבת בממשלה ובקואליציה בשעה שמוציאים את האברכים מספרי הגמרא ושולחים אותם לחזית. זהו גם סוף הממשלה וסוף הקריירה של נתניהו.
במקרה כזה לחרדים לא יהיה שיקול דעת פוליטי, סבור נתניהו, אלא הכרח רבני. הדרך היא להעביר חוק גיוס עד אז, מה שלא סביר מבחינת לוח הזמנים, אז לפחות להניח תזכיר חוק בכנסת, שיניח את דעתם של השופטים.
נתניהו ואנשיו מוחלים על כבודם בעניין הזה ומתחננים לגלנט שיגיש בעצמו את התזכיר – על פי קווי המתאר של "מתווה אטיאס" – ויתנתק מגנץ.
הכוונה למתווה שעליו סוכם בימי ממשלת נתניהו-גנץ הפריטטית, והוא כולל קביעת יעדי גיוס בממשלה ולא בכנסת וסנקציות כלכליות על הישיבות במקרה שלא יעמדו ביעדים. אם גלנט יתמיד בסירובו, הם ינסו להעביר את "מתווה אטיאס" דרך הצעת חוק פרטית בכנסת.